בג"ץ 7248/20 מיגדרו ישראל בע"מ נ. מדינת ישראל- שר האוצר

השופטת ד' ברק-ארז:

1.

מקורה של העתירה שבפנינו הוא בעיכוב שחל בטיפול בערר שהגישה העותרת, חברה פרטית הפועלת בתחום הנדל"ן, בעקבות דחייה של בקשה שהגישה בשנת 2015 לאישור תכנית השקעה על-פי החוק לעידוד השקעות בהון, התשי"ט-1959 (להלן: החוק ). הבקשה נדחתה בשנת 2019, ובהמשך לכך, הגישה העותרת ביום 2.7.2019 ערר לוועדת הערר הפועלת בהתאם לסעיף 25(ב) לחוק.

2.

לאחר שהטיפול בערר השתהה, פנתה העותרת מספר פעמים אל המשיבים, וביום 11.5.2020 נמסר לה מטעמם כי ועדת הערר טרם כונסה מאחר שיש למנות לה חברים, על מנת שניתן יהיה לקיים דיון שבו הקוורום הנדרש. על רקע זה הוגשה העתירה שבפנינו ביום 21.10.2020.

3.

לאחר שניתנה החלטה המורה למשיבים להגיש תגובה מקדמית לעתירה, הוגשו מטעמם מספר הודעות מעדכנות. מבלי להידרש לכולן, יצוין כי ביום 28.1.2021 הודיעו המשיבים על השלמת הליכי המינוי של חברים לוועדת הערר, וביום 22.2.2021 הם מסרו כי ביום 14.3.2021 יידון בין היתר הערר שהוגש על-ידי העותרת.

4.

בהמשך, ביום 26.3.2021 הודיעו המשיבים כי עניינה של העותרת עלה על סדר יומה של הוועדה, והתקבלה החלטת ביניים המאפשרת לעותרת להשלים מסמכים נדרשים בתוך פרק זמן של 60 יום. ביום 13.7.2021 הודיעו המשיבים כי ביום 19.7.2021 תכונס ועדת הערר לדיון בהשלמת המסמכים מטעם העותרת ובגיבוש המלצתה למשיבים בהתאם. לבסוף, ביום 16.8.2021 הודיעו המשיבים כי ועדת הערר המליצה לדחות את הערר בשל כך שהעותרת לא העבירה את המסמכים הנדרשים להוכיח את עמידתה בתנאי הסף לעניין הבקשה שהגישה. בהמשך לכך, משהתקיים דיון בוועדה והתקבלה המלצה שתועבר למשיבים – טענו המשיבים כי העתירה במתכונתה הנוכחית התייתרה, ועל כן דינה להימחק.

5.

בתגובה שהגישה העותרת ביום 19.8.2021 נטען כי המלצתה של ועדת הערר נעשתה מבלי להתייחס למלוא העובדות הנדרשות. העותרת ביקשה כי המשיבים ימסרו הודעת עדכון נוספת, תוך פרק זמן סביר, בעניין החלטתם של המשיבים בנוגע להמלצתה של ועדת הערר, ואף באשר לשאלה האם בכוונת הוועדה לשוב ולבחון את הערר בשים לב לעובדות שלפי הנטען לא נשקלו על-ידה.

6.

יצוין עוד כי ביום 27.8.2021 הגישו המשיבים הודעה משלימה שבה נדרשו לסוגיה של פסיקת הוצאות בהליך. המשיבים ציינו כי לא ניתן לשלול את האפשרות שהעתירה תרמה לכינונה של ועדת הערר ולקיום דיון בעניינה של העותרת, ועל כן הותירו את ההכרעה בבקשה לפסיקת הוצאות לשיקול דעתנו. לצד זאת, הם ביקשו כי ככל שייפסקו הוצאות, יהיה זה על הצד הנמוך, וזאת בשים לב למשאבים ולמאמצים הרבים שהושקעו על-ידם בטיפול בסוגיה שבמוקד העתירה על כל היבטיה.

7.

בשלב זה, אנו סבורים כי העתירה במתכונתה הנוכחית אכן מיצתה את עצמה ודינה להימחק. הסעדים שנכללו בעתירה כוונו מלכתחילה לכינונה של ועדת הערר בהתאם לחוק, לקיום דיון בערר שהגישה העותרת בפני ועדת הערר, ולקבלת החלטה בערר. סעדים אלה התייתרו, לאחר שהלכה למעשה כוננה ועדת ערר, וזו דנה והכריעה בערר שהגישה העותרת. איננו סבורים כי יש הצדקה להותיר את העתירה תלויה ועומדת בשלב זה, וחזקה על המשיבים שישלימו את ההליך – דהיינו יבחנו את המלצתה של ועדת הערר ויכריעו האם לאמצה – בהקדם האפשרי. נבהיר, כי איננו נוקטים כל עמדה לגופה של ההחלטה שתתקבל, וטענות הצדדים שמורות להם כמובן בהקשר זה.

8.

בד בבד עם זאת, ולאחר ששקלנו את הדברים, אנו סבורים כי יש מקום לחיוב המשיבים בהוצאות ההליך. אין עוררין כי הגשת העתירה קידמה את הטיפול בעניינה הפרטני של העותרת, ואף במישור הכללי היא תרמה לכינונה של ועדת הערר על-פי החוק. לצד זאת, בעת פסיקת ההוצאות הבאנו בחשבון את העובדה שלא התקיים דיון בעתירה, וכן את העובדה שהעותרת לא נדרשה להגיש תגובות רבות מטעמה, מלבד מספר קטן של תגובות קצרות להודעות העדכון שהוגשו מעת לעת מטעם המשיבים.

9.

אשר על כן: אנו מורים על מחיקת העתירה ועל חיובם של המשיבים בהוצאות העותרת בסך של 8,000 שקלים.

בכך הסתיים הטיפול בתיק.