בג"ץ 725/13 עתים נ. הרב יהודה וולפא הרב הראשי לראשון לציון

השופטת א' חיות :

1.

עתירה זו הוגשה ביום 28.1.2013 ועניינה בטענה לקיומו של "נוהג פסול" שהנהיג המשיב 1, רב העיר ראשון לציון, של הפניית בני זוג המבקשים להירשם לנישואין להליך פרטי של בירור יהדות. העתירה הוגשה על-ידי עמותת עתים ועל-ידי שבעה עותרים נוספים שלפי הנטען פנו לרבנות בראשון לציון על מנת לפתוח תיק נישואין וסורבו, תוך שהמשיב 1 מתנה את הנפקת תעודת הנישואין בקיום הליך של "בירור יהדות" שיבוצע על-ידי גורמים פרטיים שונים ובהם המשיבים 4 ו-5. בית המשפט התבקש, אפוא, לקבוע כי הדרישה האמורה שהציב המשיב 1 כתנאי לרישום לנישואין מנוגדת לדין ולהורות לו לציית להנחיות הרבנות הראשית בעניין בירור יהדות. עוד התבקש בית המשפט להורות למשיבה 2, מועצת הרבנות הראשית לישראל, לאכוף את הנחיותיה על המשיב 1 וכן להורות לשר המשפטים להגיש קובלנה נגד המשיב 1 ולהעמידו לדין משמעתי.

2.

בתגובת המשיבים 2 ו-3 לעתירה צוין, בין היתר, כי נוכח הטענות שהועלו בעתירה התקיימה ישיבה בלשכת הרב הראשי לישראל, הרב יונה מצגר, בנוכחות היועץ המשפטי של הרבנות הראשית, המשיב 1 ובא-כוחו. עוד צוין כי במסגרת ישיבה זו הוצגה עמדת הרבנות הראשית לישראל, לפיה על המשיב 1 לפעול בהתאם להנחיות מועצת הרבנות הראשית בעניין בירור יהדות, הקובעות כי בתי הדין הרבניים הם בעלי הסמכות הבלעדית לעסוק בנושאי בירור יהדות. המשיבים 2 ו-3 הוסיפו וציינו בתגובתם כי "במהלך הישיבה התחייב המשיב 1 לפעול בהתאם להנחיות הרבנות הראשית בנוגע לבירור יהדות, קרי המשיב 1 התחייב להכיר בכך שבתי הדין הרבניים הינם בעלי סמכות בלעדית לעסוק בבירור יהדות". אשר לעניינם הפרטני של העותרים 8-2, בתגובתו של המשיב 1 צוין כי "כל המקרים הנ"ל באו על פתרונם המלא".

3.

בהודעתם מיום 6.6.2013 ציינו העותרים כי חרף הצהרות המשיבים הובא לידיעתם כי "עדיין קיימים מקרים, לרבות בראשון לציון, שבהם מסרבים רושמי נישואין להכיר ביהדותם של הפונים אליהם, או שמוערמים עליהם קשיים שלא לצורך ובהיעדר סמכות". משכך, מבקשים העותרים כי הדיון בעתירה יידחה לפרק זמן של חצי שנה במהלכה יוכלו לוודא האם מדובר במקרים נקודתיים שניתן לפותרם מחוץ לכותלי בית המשפט או שמא יש צורך בהתערבותו.

4.

לאחר עיון בטענות הצדדים נראה כי בשלב זה העתירה מיצתה את עצמה ודינה להימחק. חזקה על המשיבים כי יפעלו ברוח האמור בתגובותיהם ובהתאם להתחייבויות אשר פורטו לעיל. ככל שבעתיד יועלו טענות ביחס למקרים אחרים שבהם רושמי הנישואין סירבו בניגוד לדין להכיר ביהדותם של בני זוג הפונים אליהם, או ככל שיסתבר כי המשיב 1 אינו עומד בהתחייבותו האמורה ביחס לעותרים דנן ולזוגות אחרים, פתוחה הדרך לנקוט כנגד התנהלותם של הגורמים הרלוונטיים באמצעים המתאימים.

העתירה נמחקת, אפוא, ובנסיבות העניין לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות.