בבית המשפט העליון
בג"ץ
7252/10
בפני:
כבוד השופטת א' ריבלין
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותרים:
1. פלוני
2. פלוני
נ
ג
ד
המשיבים:
1.ראש ממשלת ישראל
2.הועדה לטיפול במאוימים של מתאם הפעולות בשטחים
3. המנהל האזרחי
4.שירות הבטחון הכללי
5.המנהלה הבטחונית לסיוע
6. משרד הפנים
7. מדינת ישראל
עתירה למתן צו על תנאי
תאריך הישיבות:
כ"ז בטבת התשע"א (03.01.11)
י"א באדר ב' התשע"א (17.03.11)
בשם העותרים:
עו"ד מיכאל י. טפלו
בשם המשיבים:
עו"ד רועי שויקה
פסק-דין
השופט א' רובינשטיין:
א.
העותר, תושב השומרון, נכנס לישראל שלא כדין לפני מספר שנים, ובמועד הגשת העתירה ריצה עונש מאסר בגין עבירות של שהייה בישראל שלא כדין. בעתירה נטען, בין היתר , כי העותר נכלא בעבר בכלא של הרשות הפלסטינית ועבר עינויים קשים, וכי מסיבה זו יש לאפשר לו לשהות בישראל, לקבל אזרחות או להסדיר את שהייתו כדין באופן אחר. נטען, כי לאחר שחרורו מן הכלא בשכם (בעקבות התערבות קרוב משפחה, קצין בכוחות הביטחון המקומיים) ניצל העותר משלושה נסיונות התנקשות, וכי עד היום נמשכים החיפושים אחריו. עוד הוזכר, כי בשנת 2008 נשא העותר לאשה אזרחית ישראלית; וכי בשנת 2010 נולדה להם בתם הבכורה.
ב.
בעקבות דיון ראשון בעתירה (ביום 3.1.2011) הוחלט לעכב את שחרורו המינהלי של העותר מהכלא עד לקבלת החלטתה של ועדת המאוימים בעניינו. ברם, כבר באותו יום דנה ועדת המאוימים בסוגיה, קבעה כי נדרש לה זמן לצורך בדיקות נוספות, והסדירה את שחרורו של העותר מהכלא (בהתאם לתאריך השחרור המינהלי ביום 4.3.2011) ואת שהייתו בישראל עד להשלמת הבירור. בנסיבות אלה החליט ההרכב (המשנה לנשיאה ריבלין והשופטים ארבל ודנציגר) לבטל את החלטתו מהיום הקודם; ולאפשר את בירור טענת המאוימות כשהעותר משוחרר ושוהה בישראל. ביום 16.2.2011 הודיע בא כוח המשיבים, כי ועדת המאוימים דנה בעניינו של העותר וקבעה
"כי לא קיימות אינדיקציות למאוימות על הנדון וכי לא נשקפת סכנה לחייו של הנדון באזור בשל חשדות בשיתוף פעולה… יתרה מזאת בהתאם למידע שהוצג בפני הוועדה על ידי גורמי הביטחון, מתן היתרי שהייה בישראל לנדון עלול לסכן את שלום הציבור".
בנסיבות אלה דחתה הועדה את בקשת העותר להסדרת מעמדו בישראל. בתגובה בכתב (מיום 4.3.2011) חזר בא כוח העותר על עיקרי העתירה, והטעים כי החלטת ועדת המאוימים אינה מנומקת (בניגוד להנחיית בית משפט זה בתיק בג"ץ 6230/08 פלונים נ' ראש ממשלת ישראל (לא פורסם)), כי בידי העותר ומשפחתו מידע על קיומה של סכנה עדכנית, וכי עמדת הועדה אינה עולה בקנה אחד עם מסכת העינויים והרדיפה שעבר העותר בעבר בשטחי הרשות.
ג.
דיון שני בעתירה התקיים בפנינו (ביום 17.3.2010). בא כוח המשיבים טען, כי אכן היה מקרה אחד של שיתוף פעולה בעבר, אך כי למעשה נועדה טענת המאוימות לעקוף את המניעה הקיימת בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג - 2003 לגבי הסדרת מעמדו של העותר בישראל בשל נישואיו לאזרחית ישראלית. עוד נטען, כי גורמי המקצוע בחנו את טענות העותר, וקבעו כי אין אינדיקציה למסוכנות. הוזכר, כי העותר שוחרר לבסוף מהכלא ברשות, וכי התנהלות הרשות כיום שונה מהתנהלותה בעבר. לאחר ששמענו גם את טענות בא כוח העותר לגבי הסכנה הצפויה לו אם יוחזר לשטחי הרשות, שמענו את גורמי הביטחון במעמד צד אחד, ואלה פרסו בפנינו את הרקע המודיעיני שביסוד החלטת ועדת המאוימים - הן בשאלת המאוימות והן לגבי הסכנה לשלום הציבור אם תוסדר שהייתו של העותר בישראל.
ד.
החומר שראינו אינו מאשש את הטענות הן לגבי מאוימות הן לגבי שיתוף פעולה משמעותי עם ישראל. גם הטענות לגבי מאוימות בשל "שיתוף פעולה עקיף", קרי, בעקבות שיתוף פעולה מצד בן משפחה, לא בוססו; ותוכנו של החומר מבחינות שונות אינו מצדיק התערבות בהחלטות הגופים המוסמכים. נרשה לעצמנו לומר לאחר עיון בחומר, כי הדעת נותנת שלעותר עצמו (בשונה מבא כוחו) ידוע מן הסתם עיקר הדברים. עם זאת נציין כי לצערנו, חרף פסיקתנו באשר לצורך בהנמקה מפורטת יותר של החלטות ועדת המאוימים, כדי לאפשר ביקורת שיפוטית ראויה ושקופה ככל הניתן (ראו לאחרונה בג"ץ 6230/08 פלונים נ' ראש ממשלת ישראל (לא פורסם)), עדיין לא הגענו לתוצאה אופטימלית באשר לכך, ואנו שבים ומזכירים נושא זה. חזקה על הפרקליטות כי תדריך את ועדת המאוימים.
ה.
על כן איננו נעתרים לעתירה. בנסיבות אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ז
באדר ב' תשע"א (23.3.2011).
ה מ ש נ ה - ל נ ש י א ה
ש ו פ ט
ש ו פ ט