בג"ץ 7289/06 מר ישראל טויטו נ. מדינת ישראל

השופטת ע' ארבל :

1.בעתירה שבפנינו מבקשים העותרים כי נורה למשיבים ליתן דין וחשבון מפורט של עודפי כספים המצויים לטענתם ברשות המשיב 2, אותם מכנים העותרים "כספי רזרבת ההון", ולנמק מדוע לא ינותבו כספים אלה לטובת נזקקים וכן לטובת תושבי קו העימות ואיזור הצפון.

העותר 1 הינו יושב ראש העותרת 2 ששמה לה למטרה להיאבק בפערים החברתיים בישראל, להיאבק בעוני ולסייע לשכבות החלשות. העותרים עומדים בעתירה על התרחבות העוני באוכלוסיית ישראל בהסתמך על דו"ח מימדי העוני והפערים בהכנסות שפורסם על ידי המשיב 2.

במאמר מוסגר נציין, כי ככל העולה מדיווחים בכלי התקשורת, נפטר העותר 1 יום לאחר הגשת העתירה. יחד עם זאת, מאחר ובעתירה זו שני עותרים, החלטנו לדון בה.

2.המשיבים בתגובתם טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה. המשיבים סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים בהתייחס לסעד של פירוט רזרבות ההון של המוסד לביטוח לאומי, שכן בפניית העותרים אליהם עובר להגשת העתירה לא הועלתה בקשה זו, מה גם שהמידע המבוקש מפורט במאזן הביטוח הלאומי ובאפשרות העותרים היה לקבלו על דרך של פניה למשיב 2. המשיבים מוסיפים כי לצורך קבלת המידע היה על העותרים לפעול בהתאם להוראות חוק חופש המידע, התשנ"ח – 1998 וכי עתירה בעניין זה מצויה בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים.

אשר לסעד השני – שימוש בעודפי כספים שמחזיק המשיב 2 – המשיבים טוענים כי העתירה אינה מראה בעניין זה עילה להתערבות, בהיותה כוללנית וללא ביסוס משפטי לסעד המבוקש. לטענתם, הסעד המבוקש אינו אפשרי, מאחר שהכספים שבידי המשיב 2 נועדו אך ורק לאותן מטרות שהוגדרו בחוק ביטוח לאומי, התשי"ד – 1953 (להלן: החוק ). העותרים לא הצביעו על כל עילה שבדין לחייב את המשיב 2 לשלם תשלומים שאינם קבועים בדין. המשיבים מוסיפים כי בפועל, אין בקופת המשיב 2 כספים "עודפים" שאין להם ייעוד.

3.החלטנו לדחות את העתירה.

העותרים פועלים למציאת פתרונות למצוקותיה של שכבה רחבה של נזקקים בישראל ועל כן מובן ניסיונם לאתר מקורות כספיים שיתנו מענה למצוקות אלה. יחד עם זאת, איננו רואים כיצד זה יהא בידנו להושיט להם סעד. אשר לסעד הראשון שהתבקש, הרי שכעולה מתגובת המשיבים, סעד זה כלל לא התבקש על ידי העותרים עובר להגשת העתירה ומכל מקום מדובר במידע הפתוח לעיון הציבור ועל כן אין הצדקה להתערבות בית משפט זה. אשר לסעד השני שהתבקש, מקובלת עלינו עמדת המשיבים כי לא הוצג בעתירה בסיס משפטי כלשהו לסעד זה, במיוחד בשים לב לכך שהשימוש שמבקשים העותרים לעשות בכספים האמורים חורג מן המטרות שנקבעו בחוק לשימוש בכספי הביטוח הלאומי. במצב דברים זה אכן אין העתירה מראה עילה להתערבות.

העתירה נדחית.