בג"ץ 7309/07 יוסף בן צבי נ. בית הדין הארצי לעבודה

השופט י' אלון :

1.העותר, מפקח עבודה במשרד התמ"ת, נפגע בשתי תאונות שהוכרו כתאונות עבודה, האחת מיום 27.11.00 והשניה מיום 29.7.04. לצורך קביעת שיעורי נכותו הוא נבדק על ידי ועדות רפואיות מדרג ראשון וועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) הפועלות מכוח חוק הביטוח הלאומי. הוא פנה בערעורים שונים על החלטות הועדות הרפואיות לבית הדין האזורי לעבודה, ובבקשות רשות לערער על פסקי הדין באותם הערעורים לבית הדין הארצי לעבודה.

בעתירה זו מבקש הוא את התערבותנו בפסק דינו של בית הדין הארצי מיום 22.6.06 (בתיק עב"ל 217/06) ובהחלטת בית הדין הארצי מיום 19.7.07 (בתיק בר"ע 730/06). בפסק הדין הראשון (מיום 22.6.06) נתקבלו מקצת מטענותיו. בית הדין אישר את פסק דינו של בית הדין האזורי בדבר החזרת הדיון לועדה הרפואית על מנת שתבדוק שנית את הנושאים והפגימות שנקבעו בפסק הדין. על אלה הוסיף בית הדין הארצי מספר הנחיות נוספות לועדה הרפואית.

בהחלטה השניה (מיום 19.7.07) דן בית הדין הארצי בבקשת רשות לערער שהגיש העותר נגד פסק דינו של בית הדין האזורי, בו נדחתה תביעתו להעמידו בפני ועדה רפואית מדרג ראשון בשל התאונה מיום 29.7.04. הדיון לעניין זה התייתר מאחר והמוסד לביטוח לאומי (מל"ל) זימנו בין לבין להתייצב בפני ועדה רפואית כאמור.

השגה שניה שהיתה לעותר נענתה גם היא ברובה נוכח הסכמת המל"ל להתייחס להליך (נוסף) שפתח בו העותר בבית הדין האזורי לעבודה,כאילו היה ערר שהוגש על ידו לועדה הרפואית לעררים על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון.

2.בעתירה שבפנינו מבקש העותר כי נתערב בפסק הדין ובהחלטה האמורים של בית הדין הארצי, ונורה על ביטולם. לטענתו, על בית הדין הארצי מוטלת היתה החובה לדון בהליכים השונים שבעניינו (ואשר את חלקם הביא בפניו) כבמקשה אחת, להוציא הבדיקה הרפואית מהועדות הרפואיות הפועלות על פי החוק, ולמנות לעניין זה מומחה רפואי מטעם בית הדין הארצי שהוא אשר יקבע את דרגת הנכות הצמיתה. לטענתו, דרך התנהלות המל"ל בטיפול בתביעותיו השונות הינה שלא כדין, מתעלמת מזכויותיו והועדות הרפואיות נוהגות כלפיו במשוא פנים.

אשר על כן – כך עותר הוא בפנינו – יש לחרוג בעניינו מנוהלי החוק והדין ולמנות מומחה חיצוני למערכת המל"ל שהוא אשר יקבע ויחליט בדבר דרגות נכותו.

3.דין העתירה להדחות. בית המשפט הגבוה לצדק איננו, ומעולם לא היה, ערכאת ערעור שניה על בתי הדין לעבודה, והוא אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין וההחלטות של בית הדין הארצי לעבודה. כנקבע בפסיקה, ביקורתו השיפוטית של בית משפט זה על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה תיעשה במשורה קמוצה, וגם זאת רק באותם המקרים בהם נמצאה טעות משפטית מהותית בפסיקת בית הדין שההתערבות בה נדרשת מטעמי צדק.

בעתירה דנן, הנפרשת לאורכם של חמישים ואחד עמודים, מעלה העותר מאות טענות מטענות שונות מדוע לשיטתו טעה בית הדין הארצי בפסק דינו ובהחלטתו נשוא העתירה. רוב רובן של טענותיו אינן קשורות לנימוקי פסק הדין וההחלטה נשוא העתירה, אלא לתוצאות הקונקרטיות שאליבא דשיטת העותר יוודעו לו כתוצאה מהן.

פסק הדין וההחלטה לגופם מתמצים באימוץ הסדרים והסכמות של המל"ל לגוף טענותיו של העותר באותם ההליכים, שמשמעם הלכה למעשה בקבלת רוב רובן של טענותיו בפני בית הדין הארצי.

עיינו בפסק הדין ובהחלטה שוב ושוב, ולא מצאנו כי נפלה בהם טעות או שגגה מהותית ברמה כזו שהצדק מחייב התערבותנו בהן. נוסיף ונציין, כי לא מצאנו בהם שגגה מהותית כל עיקר.

זאת ועוד – מסת טרוניותיו העיקרית של העותר מכוונת כנגד היחס הלא ראוי, לטענתו, שהוא נתקל בו במגעיו עם המל"ל והועדות הרפואיות, ועל כן – כך עיקר עתירתו – דין הוא שמכאן ואילך ייערכו בדיקותיו הרפואיות וייקבעו שיעורי הנכות שלו על ידי גוף רפואי חיצוני למל"ל שימונה למטרה זו על ידי בית הדין הארצי לעבודה.

עתירה שכזו נמצאת על פניה מנוגדת להוראות החוק, לנוהלים ולסמכויות שנקבעו בו. המחוקק הסדיר בחוק הביטוח הלאומי את זכויותיהם של נפגעי עבודה, את הגופים והמוסדות המוסמכים לקבוע פגיעת עבודה, את המוסדות הרפואיים המוסמכים לקבוע שיעורי הנכות, ואת ערכאות השיפוט המוסמכות לדון בערעורים ובהשגות על כל אלה.

נוכח זאת, עיקר טענותיו של העותר מנוגדות להוראות החוק, ודינן להדחות גם לגופן.

לאור זאת – אנו דוחים את העתירה.