בג"ץ 7349/01 מסעוד פיאד נ. מדינת ישראל

השופט א' מצא:

העותר מבקשנו להורות למשיבים 2-1 לחקור ולהעמיד לדין את המשיב 3 "בעבירות על חוקי המס השונים ו/או כל דין אחר". לטענתו, ניצל המשיב 3 את אי-שליטתו בשפה העברית והחתימו במרמה על מסמכים, שעל-פיהם מכר לו כביכול העותר נכס מקרקעין. נכס זה היה רשום אומנם על שם העותר, אך הלכה למעשה, לטענתו, כבר לא היה בבעלותו מזה "עשרות שנים". בכך, לטענת העותר, הונה המשיב 3 את רשויות המס בכוונה לחסוך בתשלום מיסים, וכן גרם נזק חמור לעותר עצמו "בחיובו בתשלום מס רכוש בגין תקופה שלא החזיק ולא השתמש במקרקעין".

בתגובת המשיבים 2-1 הוסבר כי תלונתו של העותר נבדקה על-ידי מנהל מיסוי המקרקעין במחוז הרלוונטי, אשר החליט כי אין מקום להעבירה לחקירה. החלטה זו התבססה, בין היתר, על כך שהתלונה לא היתה מגובה במסמכים כלשהם (חרף קיומה של דרישת כתב קונסטיטוטיבית בהקשר הנדון); על כך שקיימות אינדיקציות שונות הסותרות את טענת ההטעיה; ועל כך שבין העותר למשיב 3 ניטשת יריבות קשה, בין היתר על רקע פוליטי-מקומי, אשר לוותה בהגשת תלונות הדדיות בנושאים שונים. המשיב 3 בתגובתו דוחה מכול וכול את טענות העותר ומצרף מסמכים רבים לתמיכה בגרסתו. כן הוא טוען לשיהוי בהגשת התלונה ומצביע, אף הוא, על היריבות הקיימת בינו לבין העותר כמניע להגשתה.

העיון בעתירה, בתגובות המשיבים ובתגובה-לתגובות שהגיש העותר, מוביל למסקנה כי בהחלטת המשיבים 2-1 לא נפל פגם העשוי להצדיק את התערבותנו בה. אין בכך, כמובן, כדי למנוע מהעותר להגיש לרשויות המוסמכות ראיות שלא הגיש עד כה, ואשר לטענתו מצויות בידיו. כן אין בכך משום נקיטת עמדה כלשהי בשאלת זכותו של המשיב 3 לקבלת שיפוי מהעותר בגין מס הרכוש ששילם במקומו.

העתירה נדחית. העותר ישלם הוצאות בסך 3,000 ש"ח למשיבים 2-1 ובסך 3000 ש"ח למשיב 3.