בג"ץ 7382/04 לטיפה חוסין זיוד נ. שר הפנים

1.העותרת 1, אזרחית מדינת ישראל, נישאה ביום 22.6.96 לעותר 2, שהינו תושב השטחים. מן העתירה עולה, כי בקשתם הראשונה של העותרים לאיחוד משפחות הוגשה עוד בשנת 1997. בשנת 1999 הודיע להם המשיב 1 כי בקשתם סורבה. מאז, לטענת העותרים, הם הגישו בקשה חדשה לאיחוד משפחות והטיפול בה נמשך עד ליום זה ממש. ביום 11.12.02 הגישו העותרים עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 6732/02). בעתירתם הם תקפו את החלטת המשיב לדחות את בקשתם לאיחוד משפחות. בפסק דין מיום 8.12.02 דחה בית משפט זה את העתירה נוכח עברו הפלילי של העותר, הכולל הרשעות קודמות בעבירות בעלות פן בטחוני. עתה פונים העותרים בעתירה נוספת בעניינם.

2.אין לנו אלא לדחות את העתירה על הסף. מתוך העתירה שבפנינו לא ברור כנגד איזו החלטה של שר הפנים היא מכוונת. אם תוקפים העותרים את סירובו של המשיב משנת 1999, הרי שעניין זה כבר הוכרע בבית משפט זה ואין כל טעם שמצדיק בחינה נוספת של ההחלטה; ואם תוקפים העותרים את דרך הטיפול בבקשה החדשה אשר הוגשה, לטענתם, לאחר סירובו של המשיב משנת 1999, הרי שבעתירה אין כל מסמך אשר מעיד על הגשת בקשה חדשה כאמור. משכך, אין בפנינו השגה על מעשה או מחדל כלשהו של המשיבים. כמו כן נראה, כי עתירה שעניינה בקשה שהוגשה, אם הוגשה, בסמוך לשנת 1999 הינה מאוחרת ונגועה בשיהוי. מכל מקום, לאור מדיניות הממשלה ובהתחשב בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, וכן הצו מיום 21.7.04 שהאריך את תוקפו, לא יוכלו העותרים לחדש בקשתם בעת הזו וכל עוד לא נפלה הכרעה בשאלת חוקתיותו של החוק.

3.אשר על כן העתירה נדחית על הסף.