בג"ץ 7393/11 קיבוץ עינת אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ. מינהל מקרקעי ישראל

עיינתי בתיק, בבקשת העותרות לפסיקת הוצאות ובתגובה לבקשה זו (שבה מבוקש לחייב את העותרות בהוצאות). לא מצאתי לפסוק הוצאות לכאן או לכאן. העתירה – שעניינה העברת זכויות בקרקע מהעותרת 1 לעותרת 2 – הוגשה ביום 10.10.2011, וכבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין הורה על הגשת תגובה מקדמית. מאז הוגשו בקשות ארכה מוסכמות נוכח קיום מגעים בין הצדדים. לבסוף מסרה העותרת כי הושגה הסכמה המייתרת את העתירה, וביום 9.7.2012 ניתן פסק-דין המורה על מחיקת ההליך. אמת, העניין הוסדר לאחר הגשת העתירה, אולם בין הצדדים קיימות מחלוקות שלא נתבררו, וזאת לא רק לגוף הדברים אלא גם מבחינת שאלת קיומו של סעד חלופי (יודגש כי בכל בקשות הארכה המוסכמות שהוגשו בתיק זה ציינה המדינה כי היא שומרת לעצמה טענת-סף זו). אין בידי לקבוע, במסגרת ההתדיינות שלפניי, מסמרות בעניין זה. על כן, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום ליתן צו להוצאות.