בג"ץ 7403/00 שכיב חטיב נ. מדינת ישראל

1.על המבקש הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בנצרת שבו שלשה אישומים, שענינם שלוש פרשיות נפרדות.

באישום הראשון מיוחסות לו עבירות של נשיאת נשק, החזקת נשק, חבלה בכוונה מחמירה, שיבוש מהלכי משפט, החזקת סכין שלא כדין, נהיגה ללא רשיון נהיגה וללא ביטוח. לענינו של האישום הראשון נטען, בתמצית, כי ביום 21.12.99 נסע המבקש ברכב שהיה בשימושו מביתו בנצרת ועמו אקדח טעון וסכין. כאשר התקרב לניידת משטרה שחנתה בצד הדרך נהג את רכבו לעברה והתנגש בה. לאחר מכן השליך את אקדחו במטרה להעלימו מעיני השוטרים. כתוצאה מן ההתנגשות נפגע שוטר ונגרם נזק לרכב ולניידת.

באישום השני מיוחסות לו עבירות של נשיאת נשק והחזקת נשק. לענינו של האישום השני נטען, בתמצית, כי ביום 29.12.99 נסע המבקש מביתו בנצרת לירושלים ועמו תת מקלע, מחסנית ובה 19 כדורים וכן מברג חד. כוונת המבקש היתה לחקור אדם העובד בווקף בירושלים בדבר חשד לקשר רומנטי בין אותו אדם לבין אחותו של המבקש, ולאחר מכן לפגוע בו, אם היה מתברר לו שיש ממש בחשד. המבקש נתפס בהכנסו להר הבית.

באישום השלישי מיוחסות לו עבירות של סחר ועשיית עסקה אחרת בנשק במספר מקרים, נשיאת נשק והחזקת נשק. לענינו של האישום השלישי נטען, בתמצית, כי במשך כשנה שקדמה ליום 31.12.99, ובעיקר במשך חודשים מספר לפני יום זה, רכש המבקש מאנשים שונים תתי מקלע, מחסניות וכדורים וכן אקדחים, מחסניות וכדורים, ומכר אותם לאנשים אחרים.

2.ביום 13.2.00 נתן ראש הממשלה ושר הבטחון, אהוד ברק, "תעודה בדבר ראיות חסויות" לצורך המשפט הנדון (להלן - "התעודה"), מכוח סמכותו לפי סעיף 44 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א - 1971 (להלן - "הפקודה"). בתעודה הביע את דעתו כי מסירת ראיות בנושאים המפורטים להלן עלולה לפגוע בבטחון המדינה:

"1. מקורות המידע של שירות בטחון כללי וכל פרט ולרבות תוכן המידע שיש בו כדי לחושפם.

2.שיטות ודרכי פעולה, נהלי עבודה, אמצעים טכניים ודרכי איסוף מידע של שירות בטחון כללי, באיסוף מידע ובחקירה ותוכן המידע שיש בו כדי לחושפם, ולמעט התייחסות לטעמי פסול באם ייטענו בפני בית המשפט לגבי חקירת הנאשם.

3.שמם וכל פרט אחר שיש בו כדי לחשוף את זהותם של עובדי שירות בטחון כללי.".

עם פתיחת משפטו של המבקש בבית המשפט המחוזי חלק בא כוחו על קבילותן של הודיות שנגבו מפי המבקש במהלך חקירתו ולענין זה נפתח "משפט זוטא". במהלך חקירתו של אחד מחוקרי השב"כ, במסגרת "משפט הזוטא", התגלה לבא כוח המבקש, לטענתו, דבר קיומו של חומר הנוגע לחקירות שנחקר המבקש שלא הוצג לסניגוריה בשל התעודה. לפיכך עתר לבית משפט זה, לפי סעיף 44(ב) לפקודה, בבקשה לגלות את הראיות שמסירתן וקבלתן במשפט נמנעה מחמת התעודה. אחרי ששמעתי את טענותיהם של באי כוח בעלי הדין הובא לידיעתי, לפי הוראות סעיף 46(א) סיפא לפקודה, חומר הראיות החסוי שבו מדובר, במעמד באת כוח המדינה ונציג השב"כ, שהוסיפו הסברים, ובהעדרו של בא כוח המבקש.

3.בהחלטתי בבש"פ 7707/99 קופרמן יובל ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם - ניתנה ביום 16.12.99), שבה נדונה עתירה לגילוי ראיה, עמדתי בקיצור דברים על העקרונות המנחים את בתי המשפט בדונם בעתירות כאלה, על רקע הפרשה שנדונה שם. הדברים יפים גם לכאן:

לפי מצוות סעיף 44(א) לפקודה רשאי שופט של בית המשפט העליון להורות לגלות את הראיה אם מצא "כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה". לאור המסקנה שאליה אני עומד להגיע אינני רואה צורך לחזור ולעמוד כאן על המצפנים המנחים את בית המשפט בבואו לנתב את דרכו בין חובתו לעשות צדק לבין הצורך לשמור על סודיותם של ענייני בטחון חסויים. (עיינו, בין היתר, ב"ש 838/84 מנחם ליבני ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(3) 729; ע"פ 889/96 מוחמד מאזריב נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(1) 433; בש"פ 6392/97 עבדול חלים סאכב בלביסי ואח' נ' מדינת ישראל ואחר' פ"ד נא(5) 176). אסתפק בציטוט משפט אחד מדבריו של הנשיא א' ברק בב"ש 838/84 הנ"ל כי "באופן מופשט, אין ערוך ל'עשיית צדק' ודורות נתנו נפשם על כך. בדומה, באופן מופשט, יתכן שהערך הבטחוני הוא רב, יתכן שאנשים נתנו נפשם בעבר ועשויים הם גם ליתן נפשם בעתיד, כדי להשיג את המידע ולהסתירו". המתח בין ההגנה על משפט צדק לבין ההגנה על בטחון המדינה עלול להיות מכאיב ומייסר. אולם, בדיון שלפנינו, אין מתח כזה. ­­­­­­­

4.עיינתי בחומר הראיות החסוי וכאמור לעיל גם שמעתי את הסבריהם של באת כוח המשיבה ונציג השב"כ. כמו כן עיינתי במידע שבחומר הגלוי תוך השוואתו למידע שבחומר החסוי. שוכנעתי שאין בין החומרים פער בעל משמעות, זולת פרטים שניתן ללמוד מהם על שיטות ודרכי הפעולה של השב"כ ועל מקורות מידע שלו. לא מצאתי בפרטים נוספים אלה דבר שיש בו כדי לסייע למבקש בטיעוניו נגד קבילותן של הודיותיו, או כדי לסייע להגנתו בכללותה. לעומת זאת שוכנעתי שגילויו של החומר החסוי יפגע בשיטות הפעולה ובמקורות של השב"כ. כף אי הגילוי מכריעה, אפוא, את כף הגילוי.

5.לפיכך אני דוחה את עתירתו של המבקש.