בג"ץ 7414/17 נזירה עבד אלהאדי משני נ. שר הפנים

הבקשה לפסיקת הוצאות בעתירה שבכותרת הועברה לטיפולי על רקע חילופים בלשכת הרשמים.

עניינה של העתירה, בתמצית, הוא באי מתן מענה לבקשת העותרת לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים מכוח סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003.

העותרת החזיקה בהיתרי שהייה בישראל בין שנת 2002 ועד לשנת 2014 וזאת מכוח הליך איחוד משפחות. בקשתה לחידוש היתר שהייה נדחתה ביום 16.7.2014, לאחר שהתברר כי בעלה של העותרת נישא לאישה נוספת. משום כך הגישה העותרת בקשה לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים כאמור. משלא ניתן מענה לבקשתה, נאלצה העותרת להגיש את העתירה שבכותרת. לאחר הגשת העתירה וטרם התקיים בה דיון הוחלט להעניק לעותרת היתר שהייה בישראל. בנסיבות אלה, המשיבים הותירו את ההכרעה בבקשה שבכותרת לשיקול דעת בית המשפט, אך מבקשים כי ככל שיוחלט להיעתר לה יש להעמיד את שיעור ההוצאות על הצד הנמוך, גם משום שלשיטתם מתן היתר שהייה בנסיבותיה של העותרת הוא חריג ביותר.

בהתחשב בכך שהסעד שהתבקש בעתירה ניתן במלואו, ובשים לב לעמדת המשיבים כאמור, הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להתקבל. בנסיבות המתוארות לעיל, ובשים לב לכך שהעתירה הסתיימה מספר חודשים לאחר הגשתה, ללא צורך בקיום דיון או בהגשת כתבי טענות נוספים מהותיים וכן למהות ההליך והיקפו, אני מורה למשיבים לשלם לעותרת הוצאות בסך של 7,000 ש"ח.