בג"ץ 7418/00שלום ציון נ. מדינת ישראל

1.על העורר ועל נאשם נוסף הוגש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום המייחס לו, לפי נוסחו המתוקן, בשני אישומים, עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית וסחר בסמים, לפי הנטען, בתמצית, מכר העורר לסוכן משטרתי סמוי ביום 22.3.00, בחנות לטלפונים סלולאריים באשדוד, סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 26.3689 גרם נטו; ביום 13.4.00 מכר לו, יחד עם הנאשם הנוסף, הרואין במשקל 59.23 גרם נטו. בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא א' לרון), בהחלטתו מיום 5.10.00, ציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים. את הנאשם הנוסף ציווה לשחרר בערובה ובתנאים.

העורר ערר על ההחלטה.

2.באת כוח העורר, בנימוקיה בהודעת הערר ובדיון לפני, עמדה בעיקר על כך שאין ראיות לכאורה לחובתו של העורר. לדעתה האיש שתואר כ"סוכן משטרתי", אינו אלא עבריין סמים, שאף הפר את ההסכם בינו לבין התביעה, וכי אין לסמוך על דבריו. יתר על כן, אין ראיות בדבר הקשר בין הסוכן לבין מפעילו סמוך לפני העסקה הראשונה וסמוך לאחריה. במהלך פעילותו של הסוכן אף שהה כחצי שעה בחנות סמוכה של סוחר סמים ידוע למשטרה, שבעקבות מעצרם של העורר ושל הנאשם הנוסף הוכרז עבריין נמלט. הקלטת השיחה בין הסוכן לבין העורר בזמן העסקה הנטענת אינה ברורה, נאמרים בה דברים סתומים ברעש גדול, והקולות המיוחסים לעורר ולנאשם הנוסף לא זוהו כקולותיהם. לטענתה יש ראיות לשרשרת העברת הסם.

באת כוח העורר הוסיפה כי לא נבדקה השאלה אם העורר הוא סוחר סמים מועד ואם הוא מסוכן. כאן יש לתת את הדעת על העובדה שגם אחרי שנעשו, לטענת התביעה, שתי עסקות הסמים הנזכרות, לא נתבקש מעצרו של העורר במשך כמחצית השנה. בתקופה זאת לא עבר העורר עבירת סמים או עבירה אחרת כלשהי. בית המשפט המחוזי גם לא בדק את השאלה אם ניתן לשחרר את העורר בערובה ובתנאים, כפי שעשה לגבי הנאשם הנוסף.

כנגדה טענה באת כוח המדינה כי העורר עובד כשכיר בחנות טלפונים סלולאריים של אחיו ומשתמש במקום לצורך סחר בסמים. אכן לא היו דו"חות מעקב של המשטרה לגיבוי דברי הסוכן לגבי העסקה הראשונה אולם יש כאלה לגבי העסקה השניה. לטענתה זיהו אחיו של העורר את קולו בהקלטה של השיחה עם הסוכן. יציאתו של הסוכן לחנות הסמוכה היתה קצרה, לצורך קניית שתיה, ולאחר מכן חזר אל העורר וקנה ממנו את הסם. אין בכך כדי לקטוע את הרצף של שרשרת העברת הסם.

לענין מסוכנותו של העורר הוסיפה כי עצם השימוש בחנות טלפונים סלולאריים של אחיו במרכז העיר אשדוד לצורך סחר בכמויות גדולות של סמים מעיד על תחכום ותעוזה. מכאן מסוכנותו הרבה של העורר שבגינה אין לשחררו בערובה. לעורר גם הרשעות קודמות מסוגים שונים וכן קיים חשש שהוא עלול לשבש הליכי משפט; שעל כך מעיד נסיון שעשה בזמן עימות במשטרה לרמוז לאחד העדים שלא להעיד. אין בסיס לטענת אפליה בין העורר לבין הנאשם הנוסף ששוחרר מן המעצר. לגבי האחרון קיים קושי ראייתי, אין לו הרשעות קודמות והוא חייל בשירות קבע בצה"ל.

3.בחנתי בעיון את טענותיהן של בעלות הדין ואת חומר הראיות שאליו הפנו אותי. הראיה העיקרית היא עדותו של הסוכן בדבר שתי עסקות הסמים וכן ההקלטה של השיחות והזיהוי - שאמנם איננו ודאי - של קולו של העורר. אכן, כאשר דברים אמורים בעדות של סוכן סמוי - וקל וחומר כאשר נטענות נגד העדות הטענות שהוזכרו לעיל - יש לבחון את דבריו במשנה זהירות. ואף על פי כן, גם לאחר שקילתם של הספיקות, אין מנוס מן המסקנה שבידי התביעה ראיות לכאורה להוכחת האישומים. הכמויות הגדולות של הסם המסוכן מסוג הרואין שנמכרו בשתי העסקות מקימות חזקת מסוכנות. על המסוכנות מעידות גם נסיבות ביצוען של העבירות, שנעשו בעוז רוח, בחנות במרכז העיר, בזמן שלקוחות יוצאים ובאים. במצב דברים זה אין דרך לשמור על בטחונו של הציבור אלא על ידי מעצר ואין לנקוט חלופה למעצר. את הטענה בדבר הפליה של העורר לרעה לעומת הנאשם הנוסף יש לדחות בשל ההבדלים בין השניים, בעיקר בכל הנוגע למידת המסוכנות של כל אחד מהם.

4. הערר נדחה.