בג"ץ 7418/98 פטר בכרך נ. יו"ר ההוצאה לפועל

השופט י' טירקל:

1.

העותר ואשתו, המשיבה מס' 2, מתדיינים מזה שנים רבות בערכאות. ביום 6.5.86 חייב בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' יעקבי-שווילי) את העותר במזונות זמניים של המשיבה מס' 2 ושל בנו הקטין. נקבע כי פיגור בתשלום דמי המזונות השוטפים "יגרור תוספת הפרשי הצמדה לדולר של ארה"ב, או למדד יוקר המחיה או ריבית 1% לשבוע ללא הגבלה מבין השלשה" (ההדגשה שלי - י' ט'). בפסיקתא מיום 27.11.89 קבע בית המשפט כי "הצוים הזמניים שניתנו לטובת התובעת ייהפכו לסופיים", בלי שהתייחס בפירוש לענין הריבית.

בעתירתו טוען העותר, בתמצית, כי בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו כאשר חייב אותו בריבית שהיא גבוהה בהרבה מן הריבית המותרת לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א1961-. לדבריו "שגה בכך שלא נקט בדרכי הפרוצדורה הנאותות שעמדו לרשותו, בראש ובראשונה - ערעור על פסק הדין", ושכעת "אין לעותר מוצא משפטי הולם להשתחרר מתוצאותיו ההרסניות של פסק הדין שניתן נגדו". לפיכך מבקש הוא כי לאור הפגיעה הקשה והחמורה בזכויות היסוד שלו יוענק לו "סעד מן הצדק, על אף שגיאתו".

2.

כפי שהעותר מעיד על עצמו לא מיצה את ההליכים המשפטיים שבהם יכול היה לנקוט, ואולי יכול הוא עדיין לנקוט. יצוין כי כפי שנאמר בעתירה, הגיש העותר בינתיים בקשה להארכת המועד להגשת ערעור. מבלי לחוות דעה אילו דרכים משפטיות פתוחות לפניו ומה סיכוייהן, ברור כי בשלב זה אין מקום לעתירה, בשל אי מיצוי אותן דרכים.

3.

לפיכך החלטנו לדחות את העתירה בלי לבקש תשובה.