בג"ץ 7422/06שורת הדין נ. ראש ממשלת ישראל

השופטת ד' ברלינר :

עניינה של עתירה זו בבקשת העותרת מבית משפט זה כי יורה לראש הממשלה לבוא וליתן טעם מדוע לא ידרוש מהקהילה הבינלאומית ומהאו"ם סיוע הומניטארי לאזרחי ישראל שנפגעו בשל המלחמה האחרונה בצפון, וכן סיוע לשיקום נזקי המלחמה בישראל.

לטענת העותרת, כשם שממשלת לבנון דורשת סיוע בינלאומי בעקבות נזקי המלחמה בתחומה, כך על ממשלת ישראל לפנות גם היא בדרישה לסיוע. מחדלה של הממשלה מלעשות כן, נגוע באי סבירות קיצונית.

דין העתירה להידחות על הסף.

העתירה עוסקת בעניין מדיני מובהק, עניין הנוגע למדיניות החוץ של המדינה. הרשות המוסמכת לנהל את מדיניות החוץ של המדינה היא הממשלה, מעצם היותה הרשות המבצעת. מתחם הסבירות בגדרו היא רשאית לפעול, הוא רחב. כשפועלת הממשלה בגדרי אותו מתחם, לא יחליף בית המשפט את שיקול דעתה בשיקול דעתו הוא. ההלכה היא, (כפי שביטאה אותה לאחרונה השופטת פרוקצ'יה בפסק דינה בעתירתו של יונתן פולארד, שעניינה חיוב הממשלה לפעול למען פולארד בנתיב המדיני מול ארה"ב על מנת שעונשו יוקל), כי בעניינים בעלי אופי מדיני מובהק יתערב בית משפט זה אך במקרים חריגים ביותר:

ענייניה המדיניים ויחסי החוץ של המדינה מופקדים על פי מהותם בידי הממשלה, והיא הגוף המוסמך והראוי לעסוק בהם ולנהלם. בידיה מצויים מלוא המידע והמומחיות הנדרשים לקביעת המדיניות ודרכי הפעולה בתחום המדיני. בתנאים אלה, לא בנקל יחליט בית המשפט לבחון את פעולת השלטון בענין מדיני מובהק, ומכל מקום, התערבותו בדרכי פעולתה של הרשות המבצעת בעניינים אלה הינה מצומצמת ביותר (בג"צ 5167/00 וייס נ' ראש הממשלה, פד"י נה(2) פד"י נה(2) 455, 481 (פסק דינו של השופט זמיר)). ואמנם, בית המשפט נמנע לאורך השנים באופן עיקבי מהתערבות בעניינים מדיניים מובהקים, ובהם הסכמי אוסלו, פיטורי שרים, ניהול משא ומתן מדיני על ידי ממשלת מעבר, ושחרור אסירים (בג"צ 5261/04 פוקס נ' ראש המשלה; בג"צ 1993/03 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה, פד"י נז(6), 817, 842; דנג"צ 8115/05 הרב ישי בר-חן נ' ראש ממשלת ישראל, תק-על 2005(3) 3140). (בג"צ 7712/05 יונתן פולארד נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם)).

לענייננו: חרף המצוקה אליה נקלעו בעל כורחם תושבי הצפון בשל המלחמה האחרונה, השאלה האם על ממשלת ישראל לפנות לאו"ם ולמדינות אחרות בבקשה לסיוע הומניטארי היא שאלה מובהקת של מדיניות. אין היא נופלת אל גדרם של אותם מקרים חריגים במיוחד, בהם יחליט בית משפט זה להידרש לבחינת פעולותיה של הממשלה.

לפיכך, אין יסוד משפטי לקבלת העתירה, והיא נדחית על הסף.