בג"ץ 746/07 נעמי רגן נ. משרד התחבורה

השופט א' רובינשטיין:

רקע

א.

עסקינן בשאלת קיומם של קוי "מהדרין" בתחבורה הציבורית. ביום 21.1.08 ניתנה החלטתנו שבעקבותיה הוקמה הועדה בראשות מר א' לנגר, המשנה למנכ"ל משרד התחבורה, על-ידי שר התחבורה דאז.

ב.

בחלק האופרטיבי של ההחלטה נאמר:

(1) סבורים אנו כי נתגלו בעתירה ובתשובות שאלות משפטיות בתחומי המשפט הציבורי המחייבות ליבון. ראשית, אנו יוצאים מההנחה שאין פסול ברעיון של אוטובוסים שיש בהם הפרדה הבאה בהיענות לצרכי הציבור החרדי. דומה שלא היתה על כך מחלוקת בין הצדדים. ואולם, הפרדה זו שאינה מוסדרת כל עיקר במישור הנורמטיבי, טומנת בחובה על פניה בעיות; פער גדול בין הנורמה לבין המציאות אינו רצוי, והוא בעוכריה של מערכת משפטית באשר תהא. נמנה - מבלי למצות - בעיות שעלו בכתבי בית הדין ובטיעונים. למשל, הצורך בקיומו של בסיס נורמטיבי לקוים כאלה (או היעדר צורך כזה), ואם כן - טיבו של הבסיס; היכן יהיו קוים נפרדים; אפשרות הנסיעה החלופית באופן סביר למי שאינו מעוניין לנסוע בקוים אלה; שאלת השילוט המתאים הן מחוץ לאוטובוסים, באשר לעצם היותו של הקו מופרד, והן בתוך האוטובוסים, באשר לכללי התנהגות מתבקשים והביטוי הממשי לוולונטריות ההסדר; חובותיו של הנהג - אימתי וכיצד יתערב בחילוקי דעות בין נוסעים, ונזכור שלעתים "מענה רך ישיב חימה" ( משלי, ט"ו א'); שאלות מחיר; מנגנון פיקוח וטיפול אפקטיבי בתלונות; עמדה של מנהיגות רבנית חרדית בקשר להתנהגות (באחד העלונים שהוצגו דובר על "דרכי נועם", אך כיצד מושגות דרכי נועם אלה); וכיוצא באלה.

(2) ההסדר הקיים ראשיתו בועדה בראשות המנהל הכללי של משרד התחבורה דאז מר נ' לנגנטל, בשנת 1997. המלצות הועדה שבראשותו הוגשו במאי 1997 ואושרו על-ידי שר התחבורה ביולי 1997. כעולה מהן (נספח א' לעתירה) דובר על הסדר התואם תקנות התעבורה, כולל בטיחות, פשטות, אפשרות לגברים ולנשים לנסוע באותו אוטובוס (כדי לאפשר למשפחות לנסוע יחד). תאימות עם טכנולוגיות קיימות, יכולת יישום מיידית, הפעלה ניסיונית והדרגתית, ועריכת סקרים ובקרה, לרבות באשר לצורך בשינויים עם לימוד הלקחים. ההסדר אמור היה להיות התנדבותי, ללא הנחיה מן הנהגים וללא כפיה מצדם כלפי נוסע כלשהו, וכן סימון מיוחד לאוטובוסים. דובר על יישום נסיוני.

(3) מאז האישור, זרמו מים רבים, וקוים החלו לפעול באופן מעשי מ-1999 (קו לכותל) ובעיקר מ-2001, ועל פי חוברת שהפיקה אגד עצמה (נספח ה' לעתירה) מצויים כיום 30 קוים מופרדים, מהם 23 בינעירוניים ו-7 עירוניים. כללי תפעול הם אלה שנקבעו או פורסמו על-ידי גופים רבניים חרדיים או חרדיים אחרים בערים השונות. הם שונים בעניינים שונים מהמלצות ועדת לנגנטל כפי שאושרו. למשל, לבוש "לפי כל כללי ההלכה" (שאלה היא מהם "כל כללי ההלכה" בהקשר דנא) (ראו כללי קוי "מהדרין" בקוים 999-998, ברכסים, בחוברת אגד). אין אזכור לוולונטריות של ההסדר. אין הנחיות ברורות באשר לשילוט ולסימון; יש עמימות באשר לתפקידם ולתפקודם של הנהגים; ואין פיקוח מסודר מצד משרד התחבורה.

(4) לא נמסר על הפקת לקחים על-ידי משרד התחבורה בהמשך להמלצות ועדת לנגנטל.

(5) מכל אלה ניתן להסיק, כי כדי לעמוד על המצב לאשורו על היבטיו השונים, כך שמימוש הרעיון ייעשה באופן מיטבי והוגן כלפי כולי עלמא, באופן גלוי ומשולט, וללא פגיעה והלבנת פנים מצד מאן דהו, יש מקום לפורום חדש שיבדוק את המצב העובדתי ואת לקחי השנים שחלפו, וימליץ, בין היתר, באשר לשאלות שהועלו - בגדרי סובלנות ושכל ישר.

(6) נראה לנו כי פורום כזה צריך לקום בהקדם על-ידי שר התחבורה, תוך שיאופשר בפניו שימוע הן לציבור חרדי והן לעותרים ושכמותם. העלינו אפשרות כזו בפני באת כוח המדינה בדיון והיא לא דחתה אותה.

ג.

נתבקשה התייחסות המדינה, בעקבות זאת הודיעה המדינה על הקמת הועדה, ולאחר שקלא וטריא, לרבות הוספת נשים לועדה בהמלצתנו, עשתה הועדה מלאכתה והגישה ביום ח' חשון תש"ע (26.10.09) דו"ח מסכם לשר התחבורה.

דו"ח הועדה

ד.

הדו"ח כולל, לאחר סקירה מפורטת של הנושא ודיוני הועדה, מסקנות שנביא כאן את חלקן הכללי (סעיפים 198-183 למסקנות):

"א. כללי

183.

על פי עמדת הועדה, כל נוסע, יהא רשאי לשבת באוטובוס בכל מושב פנוי, למעט המושבים הייעודיים השמורים לאנשים עם מוגבלויות וכו', כן רשאי כל נוסע, יהא מינו אשר יהא, לעלות ולרדת בכל דלת המותרת לעליית נוסעים באותו קו.

184.

בהתאם לכך לא ייקבע הסדר של קווי תחבורה ציבורית בהם נוהגת הפרדה בין נשים לגברים, או הסדר דומה אחר ההופך אותם שונים במהותם מיתר קווי התחבורה הציבורית בישראל. על פי עמדתה של הוועדה, אין להנהיג הסדר מיוחד שיש בו מאפיינים של הפרדה בין הנשים לגברים בקווי שירות ציבוריים, המנויים על קווי השירות של התחבורה הציבורית.

185.

מאידך הועדה אינה מבקשת למנוע מצב בו גברים ונשים המבקשים מתוך רצונם החופשי , לשבת באוטובוס ואף לעלות עליו באופן מסוים, יעשו כן, קרי, ככל שחלקים מציבור הנוסעים מעוניינים בישיבה מופרדת, זהו עניינם שלהם ובלבד שתשמרנה במלואן הוראות החוק, ובכלל זה שלא יתגלו כל סימנים של אלימות מילולית או פיזית או כפייה כלשהי כלפי אחרים שאינם מבקשים לנהוג בדרך זו.

מתווה הכולל ותקופת הבדיקה.

186.

הוועדה מבקשת להציע להלן מתווה כולל להבטחת האפשרות כי קווי התחבורה הציבורית במדינת ישראל יתנו מענה מתאים לצרכי כלל האוכלוסיות במדינה, באופן המאפשר כיבוד של צרכיה או אפיונן של קבוצות במסגרתה, והכל מבלי לגרום לפגיעה באוכלוסיות כלשהן. המתווה המפורט להלן מבוסס על הסדרים המונעים כל כפייה ואלימות, הסדרת בקרה ופיקוח, הטמעה של הסדרים טכנולוגיים, וכן על היענות של הציבור לעקרונות אלה. תקופת בדיקה של המתווה המוצע להלן תאפשר מחד, הערכות להרחבתו, ומאידך – בחינה אם אמנם הינו אפשרי או שיש לפעול לביטולו, לרבות בשל גילויי כפיה ואלימות משמעותיים או בעיות גביה ובטיחות שיתעוררו במהלך התקופה.

ב.עקרונות המתווה הכולל

187.

הועדה המליצה לעגן מתווה כולל על בסיס עקרונות אלו:

א.מפעילי קוים של תחבורה ציבורית ונהגים יחויבו שלא להנהיג כל פרקטיקות של הפרדה או הפלייה כנגד נוסעים, וכן יעשו ככל יכולתם למנוע כל גילויים של כפיה או אלימות מצד נוסעים או גורמים שלישיים כלשהם. הוראות אלה יהוו גם תנאים ברישיונם של מפעילי הקווים;

ב.

לא יסומנו ולא יפורסמו בכתב או בעל פה קווים כלשהם כ"מהדרין" או כקווים בהם חל הסדר מיוחד כלשהו;

ג.

משרד התחבורה יקיים מערך בקרה, פיקוח ואכיפה של ההוראות למניעת גילויים כלשהם של כפייה ואלימות כלפי נוסעים. קיומם של גילויי כפייה או אלימות יקנו למפקח על התחבורה עילה לשקול ביטול הפעלתם של הקווים על-ידי אותו מפעיל;

ד.

משרד התחבורה יפעל להתמודדות נוספת עם בעיית הצפיפות היתרה ובמיוחד באותם קווים ושעות בהם מדובר בצפיפות חריגה;

ה.

לאחר תום תקופת הבדיקה שתצוין להלן וככל שתוצאותיה יעידו שניתן לממש את המתווה המוצע, יתאפשר למפעילי תחבורה ציבורית לאשר לכלל הנוסעים עליה בכל דלתות האוטובוס, לאחר התקנת אמצעים הטכנולוגיים והתפעוליים שייקבעו;

ו.

ככל שתוצאות הבדיקה יעידו שלא ניתן לקיים את תנאי המתווה – ישקול משרד התחבורה למנוע לחלוטין את השימוש בדלת האחורית לשם עליה לאוטובוס, בקווי תחבורה ציבורית, למרות הפגיעה התחבורתית שתגרם.

ג. תקופת הבדיקה

188.

לנוכח האמור לעיל ולצורך בחינת האפשרות לקיים את המתווה הכללי באופן קבוע, ובמיוחד על מנת להבטיח כי ניתן למנוע את גילוי האלימות והכפייה, מציעה הועדה לאפשר, למשך תקופה מוגבלת שתימשך שנה אחת

מיום אימוצן של ההמלצות, עלייה וירידה גם בדלת האחורית בקווי השירות המפורטים ברשימה המצורפת כ נספח יב' לדוח זה (להלן, בהתאמה, תקופת הבדיקה והרשימה). הרשימה מהווה "צילום מצב קיים" של הקווים בהם מתקיים ההסדר בשנים האחרונות, המסתמכת בעיקרה על "רשימת ועד הרבנים". זאת, משום שעל פי עמדת הוועדה אין מקום לאפיין קווים כלשהם לפי מפתח כזה או אחר או להגדירם בנפרד מקווי השירות הכלליים של התחבורה הציבורית. מאחר שרשימה זו היא בגדר מצב קיים, היא יכולה להוות קבוצת בקרה אשר ניתן לקיים לגביה את הבדיקה, במהלך התקופה שנקבעה, וקודם הכרעות בענין יישום המתווה הכולל.

189.

באותם קווים שברשימה ימומשו עקרונות המתווה באמצעות תנאים המאפשרים לנוסעים לנהוג לפי רצונם החופשי בעליה ובישיבה באוטובוס, לרבות תוך שימוש בכלל דלתות האוטובוס המותרות לעליית נוסעים באותו קו. משכך, יוכלו נוסעים בקווים אלה לעלות בכל דלת בה הם מבקשים ולישב בכל חלק של האוטובוס, בין היתר, יוכלו נוסעים לעלות על האוטובוס ולשבת תוך הפרדה בין נשים לגברים ובלבד שהדבר הוא על פי רצונם החופשי.

190.

קווים אלה, לפי עמדת הוועדה, אינם קווים בהם חל הסדר מיוחד של הפרדה. הוועדה אינה קוראת לציבור הנוסעים לעלות או לשבת באוטובוס באופן כזה או אחר, מופרד או מעורב. הועדה מדגישה כי לכל אדם, גבר ואישה , הזכות לעשות, כנוסעים, שימוש חופשי באוטובוס על כל חלקיו, לשבת בכל מקום למעט מקומות המיועדים לבעלי סטאטוס מיוחד (אנשי כוחות הבטחון, אנשים עם מוגבלויות וכו'), ולעלות ולרדת מכל דלת. הוועדה אינה רואה כל שוני במעמדה, לרבות מן הבחינה הציבורית או המשפטית, בין קווי שירות הכלולים ברשימה ובין קווי שירות אחרים בתחבורה הציבורית בישראל.

191.

יודגש, כי הקווים שברשימה שמצורפת כנספח י', הינם כבר בתקופת הבדיקה קווים הזהים במאפייניהם התחבורתיים הכלליים,לרבות תפעולית, שיווקית ופרסומית לכלל קווי האוטובוס המנויים על התחבורה הציבורית. קווים אלה לא יוגדרו כ"קווי מהדרין" או קווים ייעודיים לאוכלוסיה זו או אחרת, קרי – בשונה מן המצב הקיים – בקווים אלה מתאפשרת עליה מן הדלת האחורית שלא תחת כותרת של "קו מהדרין", ובלא שהפרדה בין נשים לגברים, ככל שתתקיים באותם קוים, ועל ידי אותם הנוסעים שיבקשו לקיימה, היא ממאפייניו של הקו.

192.

בין היתר יובהר למפעילים ולנהגים מטעמם, כי קווי התחבורה הציבורית הכלולים ברשימה, במהלך תקופת הבדיקה , אינם מאופיינים בהפרדה בין נשים וגברים ואל למפעיל או לנהגים לקחת חלק בהחלה של הסדרים כלשהם על הנוסעים. על המפעילים ונהגים מוטלת החובה כבר עתה לפעול למניעת פגיעה או כפייה או גילויי אלימות כלשהם בנוסעים כל שהם. בתקופת הבדיקה משרד התחבורה יקיים במקרה מיוחדת על ההתקיימות תנאי המתווה המפורטים.

193.

השימוש בדלת האחורית של האוטובוסים יתאפשר לכל הנוסעים במהלך תקופת הבדיקה בקווים המפורטים ברשימה, ובלבד שהמפעיל מעוניין בכך, וידאג לכלל ההסדרים התפעוליים והביטחוניים, וכן לאפשרות לגבות תשלום באחת או יותר מהדרכים הבאות: מנקב, כרטיסן ו/או כל סידור אחר שיאושר או יידרש על ידי המפקח על התעבורה. מובהר כי האחריות הבלעדית לגביית דמי הנסיעה לעולים מהדלת האחורית, לרבות העלויות הנלוות וכל הפסד שינבע מכך לרבות עקב המשתמטות מתשלום, תחול על המפעיל בלבד.

194.

כן יובהר, כי אם ייווכח משרד התחבורה במהלך תקופת הבדיקה, כי התרת העלייה מהדלת האחורית מעוררת בעיות של גביה, בטיחות או ביטחון שלא ניתן לתת להם פיתרון הוא יהיה רשאי להורות על הפסקת השימוש בדלת האחורית, בכל הקווים או מקצתם, לפי העניין, מבלי לגרוע מכל סמכות אחרת הנתונה לו כדין.

195.

הואיל והוועדה מגנה כל גילוי של כפייה ואלימות, פיזית או מילולית, ימשיך המפקח על התעבורה לעקוב אחר תגובות הציבור לפעילות הקווים שברשימה, לרבות כל טענה בדבר אלימות או חשש לאלימות או לכפייה מסוג כלשהוא, ולקיים את הפיקוח הנדרש ויפעיל את סמכויותיו בהתאם להוראות הדין. הוועדה קוראת למשרד התחבורה להפעיל אמצעי אכיפה מוגברים בקווים שברשימה, הן ביחס להתנהגות הנוסעים והן כלפי המפעילים והנהגים.

196.

ככל שיימצא במהלך תקופת הבדיקה כי גילויי האלימות נמשכים, יבחן המפקח על התעבורה את האפשרות, בין היתר, לאסור עליה בדלת האחורית באותם קווים בהם התקיימו גילוי אלימות או כפיה, לבטל את הפעלת הקו אותו מפעיל, או כל אמצעי הולם אחר.

197.

בתום תקופת הבדיקה יוגש לשר התחבורה דוח סטאטוס המרכז את כל הממצאים בקשר להתנהלות קווי השירות ברשימה והנוסעים בהם במהלך תקופת הבדיקה. לדוח הסטאטוס תצורף עמדת המפקח על התעבורה בדבר האפשרות להמשיך לקיים את המתווה הכללי שהוצע בהמלצות אלה, לנוכח הממצאים.

198.

במידה שלאחר תקופת הבדיקה יימצא כי ניתן ליישם את המתווה הכללי, יידרשו גם מפעילי הקווים המנויים ברשימה ליישם את מכלול האמצעים הטכנולוגיים והתפעוליים שייקבעו על ידי המפקח על התעבורה".

ה.

מעבר לכך נדונו בדו"ח גם סוגיות כמו חובת ההדרכה על-ידי מפעילי התחבורה הציבורית, חובתם למנוע אלימות גם בהקשר של לבוש, על פי חרותו של הפרט, וכן – בין היתר – אי התקנת "שילוט או סימון כלשהו בקוים שברשימה או בקוים אחרים", ואי אפיון קוים כמיועדים לאוכלוסיות מסוימות. לבסוף נאמר, כי המציאות שנוצרה לענין הסדר ההפרדה יוצרת ציפיה לכך בעתיד, אך ההמלצות משמען כי המדינה אינה מעורבת בצורה כל שהיא בהשלטת הסדרי הפרדה, אולם יהיו תנאים פיסיים שיאפשרו ישיבה נפרדת לרוצים בכך בלא כפיה או אלימות כלפי אחרים. הומלץ על פיקוח משרד התחבורה על-ידי פקחים, וכן הובעה ציפיה שמנהיגי הציבור החרדי יפעלו.

עמדת שר התחבורה

ו.

בעקבות הדיון והחלטה מיום 27.10.09 הוגשו תגובות הצדדים. ביום 28.1.10 נתקבלה עמדת שר התחבורה, שמינה את הועדה (בפועל – השר הקודם, אך עסקינן בהמשכיות מוסדית כמובן). הנה העמדה:

"ראשית – נקודת המוצא אשר עמדה לנגד עיני השר הינה החלטת כב' השופט רובינשטיין מיום 21.2.08 אשר בעקבותיה הוקמה הוועדה, בה נאמר מפורשות כי: "אנו יוצאים מהנחה שאין כל פסול ברעיון של אוטובוסים שבהם יש הפרדה הבאה להיענות לצרכי הציבור החרדי. דומה שלא הייתה על כך מחלוקת בין הצדדים". תפיסה זאת אשר באה לידי ביטוי בהחלטת כב' השופט רובינשטיין מקובלת על שר התחבורה, אשר סבור כי יש לתת מענה לציבור הנזקק להפרדה, אך זאת ללא כל כפייה על הציבור.

עוד עמדה לנגד עיני השר קביעתה הנורמטיבית של הוועדה כי מדינת ישראל אינה יכולה למסד ולקבוע את ההפרדה בין גברים לנשים בתחבורה ציבורית. עמדה נורמטיבית זאת של הוועדה מקובלת על השר לחלוטין ולפיכך אין בכוונתו למסד הסדרים של הפרדה בין גברים ונשים בתחבורה הציבורית.

השר אינו מקבל תפיסה לפיה בקווי המהדרין יש אלימות או כפיה מובנים מצד הציבור החרדי, עם זאת השר סבור כי יש להלחם נחרצות ובאופן אפקטיבי בתופעות של אלימות כלפי נוסעים בקווי "מהדרין", כמו גם בתופעות אחרות של אלימות והפרות סדר הקיימות בתחבורה הציבורית. השר הנחה את גורמי המקצוע במשרד התחבורה לגבש תוכנית מקפת ללוחמה באלימות בקווי התחבורה הציבורית תוך מתן מענה הולם לציבור הנוסעים בסוגיה זאת.

השר מכיר בכך שקיים ציבור חרדי במדינת ישראל אשר עושה שימוש תדיר ביותר בתחבורה ציבורית, ומבחינתו הפרדה בין גברים ונשים בקווי האוטובוסים הינה חיונית. השר סבור כי יש לספק מענה לציבור זה במסגרת התחבורה הציבורית, ואין מקום להביא למצב בו יתפתחו חלופות של תחבורה פרטית.

בעקבות כל האמור לעיל, ובכפוף לעקרון שאין מקום לקביעת הסדר כופה של הפרדה באוטובוסים, וכי המדינה לא תמסד או תסדיר הפרדה זאת, סבור השר כי יש לאפשר למפעילי התחבורה הציבורית לתלות שלטים מכווני התנהגות שיהיה בהם משום הסבר כמו גם בקשה מהנוסעים לשבת בהפרדה בין המינים, תוך קביעה לצד בקשה זאת כי אין חובה לעשות כן. לצידו של שילוט מסביר כאמור נדרש חיזוק סמכויות פיקוח ובקרה תוך כינון מערך אפקטיבי לטיפול בתלונות בדבר אלימות והתנהגות חריגה, מערך שיאפשר טיפול מיידי בתופעות אלימות. השילוט מצד אחד, והפיקוח והבקרה על תופעות אלימות מצד שני, נועדו להבטיח כי באותן קווים בהם תתקיים הפרדה היא תהיה הפרדה וולונטרית ללא כפייה או אלימות.

רשימת הקווים בהם תינתן למפעילות התחבורה הציבורית האפשרות לקיים הסדר של הפרדה היא רשימת הקווים המצורפת כנספח י"ב לדו"ח הוועדה – הקווים הפועלים כיום כקווי "מהדרין". למותר לציין כי הקווים אלה הינם קווים בעלי זיקה ליעדים המשמשים את הציבור החרדי בעיקרו. מעבר לרשימת הקווים

הפועלים כיום, סוגיית השילוט תוכל למצוא ביטויה בקווים נוספים למנויים ברשימה אם יתקיימו בהם המאפיינים הבאים:

הקו משרת רוב מוחלט של נוסעים מהמגזר החרדי והוא מקשר בין נקודות מוצא ויעד אשר למגזר החרדי זיקה אליהן.

הפעלת הקו לא תבוא על חשבון קווים אחרים הפועלים באזור בעלי זיקה מעורבות.

יצוין כי כלל נתיבי פריסתם והפעלתם של קווים ותחנות הינם חלק ממדיניות תכנון ורישוי התחבורה הציבורית, ופרסום הקווים מסור לאחריות המפעילים.

המפקח על התעבורה יקיים התייעצות עם פורום מפעילי התחבורה הציבורית במטרה שתבטיח כי השילוט באוטובוסים יוצג על ידי המפעילים על אחריותם ותוכנו יובא לידיעת משרד התחבורה כל מנת לוודא שאין בו משום הכרח או כפייה או ציווי. בשילוט יומלץ לנוסעים להתחשב בציבור הנוסעים וברגשותיהם, אולם לא יהיה בו כל ציווי או הוראה באופן ישיר או עקיף כיצד להתנהג. יומלץ למפעילים להציב את השלטים במקום בולט בתוך האוטובוסים.

האכיפה באוטובוסים תתבצע בידי מפעילי התחבורה הציבורית. המפעילים ינחו את הנהגים לטפל באירועים הקשורים לאופן הפעלת הקווים ככל שיהיו כאלה, וכפי שהם אמורים לטפל גם כיום בהפרות סדר ואירועים חריגים באוטובוסים. משרד התחבורה יפקח על הפעלת השירות ויטפל בתלונות שיוגשו לו.

יודגש כי הסדר זה מעוגן במצב המשפטי הקיים, אין בו משום הסדרה מטעם המדינה של "קווי מהדרין" ואין בו כל כפייה בחקיקה או בתקנות".

התגובות

ז.

הוגשו תגובות הצדדים להחלטת השר. העותרות מסתייגות מעמדת השר, שלטענתן לא נומקה ואינה תואמת את דרישות הדין, ואף סותרת את דו"ח הועדה. לשיטתן, אכן בעתירה ביקשו בחינה באילו קוים ניתן להפעיל הסדרי הפרדה באופן המוסדר בדין, אך נוכח מסקנות הועדה, לפיהן אין ניתן להבחין בין אוכלוסיה המעוניינת בהסדר הפרדה לזאת שאינה מעוניינת, אין מקום לכך. על כן, ומנימוקים נוספים, נתבקשה הוצאת צו על תנאי.

ח.

מנגד סברה עמותת בצדק – "ידיד בית המשפט" - כי דרך המלך צריכה היתה להיות הסדרת קוי המהדרין בחקיקה; לשיטת "בצדק" אין בחירת ההסדרה הלא כופה פסולה, אך עליה להיות מלווה בהדרכה טובה, לרבות שלטים שיסבירו כי המדובר בהסדר וולונטרי.

ט.

הוגשה ערב הדיון בקשה מטעם ארבעה ארגונים ציוניים דתיים – קולך, נאמני תורה ועבודה, עמותת ירושלמים ומרכז יעקב הרצוג – להצטרפות כמשיבים או כידידי בית המשפט, והם מסתייגים מהחלטת השר בשל פגיעה בערך השויון והכבוד וסכנה לקיומו של מרחב ציבורי משותף בישראל, וליצירת "גטאות" לנשים.

הדיון בפנינו

י.

בדיון בפנינו ביום כ' בשבט תש"ע דנא (4.2.10) ציינה נציגת הפרקליטות, כי ההבדל בין החלטת השר למצב הקיים כיום הוא בעיקר בהוספת השילוט; לדעת השר אין פגם בשילוט שאינו כופה, ועניין זה מובהר. בקשת ההפרדה באה לשרת ציבור גדול המעוניין בכך, אך ללא חובה, ותוך הנחיות למפעילי האוטובוסים לטיפול באלימות. לשיטת המדינה יכול היה השר גם לקבל את המלצות הועדה והדבר היה לגיטימי בהחלט, אך הוא הדין להחלטתו. דו"ח הועדה מדבר על כניסה מדלת קדמית ואחורית לאורך שנת ניסיון, ולדעת השר יש מקום להוסיף לכך הסדרה "רכה" של שילוט, שגם יבהיר כי לא תהיה כפיה. המדובר בבעיה מורכבת וקשה, והפתרון אינו אופטימלי ונובע ממציאות חברתית, אך תהיה אכיפה כדי להגן על מי שלא ירצה להיענות לבקשה להפרדה, תוך פיקוח ו"הגנה על הוולונטריות" (נושא האכיפה טרם גובש). לשיטת השר אין מקום לקוים פרטיים.

י"א.

באת כוח העותרות טענה, כי ההסדר שמציע השר הוא המשך של העבר בתוספת השלטים, אך אינו פותר את הבעיות החוקיות והחוקתיות, וזאת ללא הנמקה; הועדה ציינה כי הפרדה מגדרית בעירוב המדינה אינה אפשרית, שכן יש במעורבות המדינה – וגם בשלטים מכווני התנהגות – משום כפיה; אמנם, אילו היתה חלופה סבירה לכל קו יתכן שהפגיעה היתה מצומצמת. לשיטת העותרות יש צורך בבדיקה משפטית מדוקדקת, נוכח הקושי הנוצר עקב שילוט הפרדה מזה והיעדר חלופות מזה.

י"ב.

באת כוח "אגד", אליה הצטרף בא כוח "דן", סברה כי החלטת השר ראויה, וגם השילוט אינו מוציא את ההסדר מכלל וולונטריות אלא אך מיידע; כן ציינה, כי אין אפשרות לקוים מקבילים לכל קו מהדרין מטעמים כלכליים, והחלופות שישנן עלולות להיות לא ישירות.

י"ג.

בא כוח "בצדק" ציין שאכן מדובר בנושא רגיש, אך השילוט יכול לסייע, ויש לאורך הזמן התקדמות גם בתחום הסובלנות; לשיטתו יש לקבל את עמדת השר; רוב הציבור החרדי מעוניין בהפרדה ואולי אף עדיף היה לחלק את האוטובוס לשלושה, דבר שהיה מאפשר גם ישיבה מעורבת לבני זוג.

י"ד.

עו"ד שפירא טענה למבקשים להצטרף, כי קבלת עמדת השר פוגמת בשויון גם לציבור ציוני-דתי, שהרי דרישת ההפרדה גולשות גם למרפאות, למשל; ראוי לבטל קוי הפרדה הפוגעים בזכויות נשים ומפלים; ההפרדה יסודה בפלג חרדי קיצוני, שהרי בעבר היו הכל נוסעים יחדיו.

צו על תנאי

ט"ו.

המכלול הציב בפנינו דילמה קשה. מתנגשים בו אינטרסים שונים - מזה מעמד האשה ושויון בתחבורה הציבורית, כפי שנהג שנים רבות והנוהג גם כיום במרבית האוטובוסים, שבהם נסעו יחדיו נשים וגברים. כך היה לאורך ימים גם בריכוזים גדולים של אוכלוסיה חרדית, כמו בתוך ירושלים ובתוך בני ברק וביניהן, ואין פרץ ואין צווחה. ואולם מנגד, ההתפתחויות חברתיות בכיוונים שונים הביאו עוד ב-1997 להעלאת הנושא של יישום ניסיוני לקוים בהפרדה ("ועדת לנגנטל"), והוחל בכך מ-1999 ובעיקר מ-2001, ומאז צמחו קוי הפרדה לא מעטים. נציין כי השם "מהדרין" אינו נראה לנו הולם, שהרי אין מדובר בנרות חנוכה או בכשרות בשר או באתרוג, וכנראה – כעולה ממקרים שהובאו לפנינו – לא בהכרח כל המהדר בצניעות גם מהדר בכבוד הבריות. מכל מקום מאז החלו קוים אלה לא הופקו לקחים ולא נקבעו נהלים, והדברים נעשו באופן חופשי, ללא פיקוח הרשויות באשר ליישומם של ערכי השויון. התוצאה היתה פגיעות עלבון לא מעטות בנשים שביקשו לשבת במקומות המיועדים לגברים לפי חלוקת האוטובוס, כעולה מן התצהירים שצורפו לעתירה.

ט"ז.

אכן, העתירה וגם החלטתנו מיום 21.1.08 לא ראו פסול עקרוני ברעיון של קוים מופרדים, מתוך הנחות מסוימות כפי שנמנו מעלה. אך כעולה מדו"ח הועדה, הנחות אלה אינן מתקיימות כדבעי. עמדת הועדה ניתנה על יסוד תשתית רחבה, מנומקת ומפורטת; עמדת השר, חוששני, אינה מנומקת דיה במישור המשפטי והיישומי.

י"ז.

על כן איננו רואים מנוס מהוצאת צו על תנאי שבגדרו ינמק השר מדוע לא יפעל לפי המלצות הועדה, וכך אנו עושים. בתשובתו יתייחס גם השר – מבלי שניטע כל מסמרות – לאפשרות של קוים פרטיים; זאת שכן אנו – ואף העותרות – ערים לכך שאותם חרדים המעוניינים לפי השקפת עולמם בהסדר הפרדה, אינם יכולים להגיע אליו לפי ההמלצות בעתיד הנראה לעין, שכן הועדה לא ראתה מקום עקרוני לאוטובוסים מופרדים בתחבורה הציבורית, ומאידך גיסא אין משרד התחבורה מוכן לאשר קוי אוטובוס פרטיים.

צו ביניים

י"ח.

איננו יכולים שלא להידרש לצו ביניים. אנו מאמצים, לצורך צו ביניים, את המלצות הביניים שבסעיפים 198-188 לדו"ח הועדה, תוך התחשבות במציאות הקיימת מזה שנים ואף הועדה אינה מציעה לבטלה במחי יד. זאת, בקוים הקיימים – שלא יווספו אליהם קוים. שקלנו אם להידרש לשינויים מסוימים: ישנה אי בהירות מובנית בשאלה, כיצד יידעו באי האוטובוס כי בקוים אלה ישנה משאלה לעליה משתי דלתות ולישיבה נפרדת וולונטרית. אכן, ישנה "ידיעה כללית", והשאלה אם היא מספקת. שקלנו אם לילך בהקשר זה בדרכו של השר, קרי, לקבוע שילוט. סברנו גם כי עדיף היה אילו אותה ישיבה מופרדת וולונטרית היתה לארכו של האוטובוס ולא לרחבו, אך משאין זה המצב, שקלנו אם אין מקום, כדי לבטא שויוניות, כי במחצית האוטובוסים יישבו הנשים בקדמת האוטובוס והגברים בחלקו האחורי, ולהיפך במחצית השניה, זאת, כדי למנוע תחושה שנשים הן חלילה "סוג ב" היושב בירכתיים. כך גם בהנחה, כי אין לאמיתו של דבר כל קושי הלכתי בדרך זו, מבלי שנעשה עצמנו פוסקי הלכה. ואולם, הגענו בסופו של יום לכלל מסקנה כי הואיל ובתקופת ביניים עסקינן, לא ניטע עתה מסמרות, ועל כן לא נשנה מן המצב הקיים; זאת, מה גם שככלל אין צו ביניים מסגרת משפטית הולמת לצו עשה.

י"ט.

ברי כי הנושא מחייב פיקוח לעניין קיומו של הסדר תקופת הביניים וכנגד אלימות, באחריות משולבת בין המדינה למפעילים; המפעילים ידריכו את הנהגים באשר לתפקידם. צוות במשרד התחבורה, שיוקם לאלתר, יפקח על-ידי ביקורי פתע והיענות לתלונות (כיום – באמצעי התקשורת הקיימים – אין קושי להידרש לתלונות, ככל שיש בהן חומרה, גם על אתר).

סוף דבר

כ.

ניתן בזה איפוא צו על תנאי לפי האמור בפסקה י"ז למעלה, וצו ביניים לפי האמור בפסקה י"ח רישא, קרי, לפי סעיפים 188-198 בהמלצות הועדה. תשובת משרד התחבורה לצו על תנאי תוגש בתוך 60 יום. תשובות שאר המשיבים יוגשו 15 יום לאחר מכן. תוך 15 יום נוספים יוכלו העותרות וידידי בית המשפט (אנו מצרפים גם את המבקשות הנוספות כידידות בית המשפט) להגיב אף הם. בהיאסף כל אלה ייקבע הדיון בתשובות.