בג"ץ 7464/02 מדינת ישראל נ. עלי (בן ווחש)אבו קמיר

המשיב עומד לדין לפני בית המשפט המחוזי בשל עבירות של תקיפת בת-זוגו, שכתוצאה ממנה נגרמו לבת הזוג חבלות ממשיות. כמו-כן הוא מואשם באיומים עליה, בכללם איום ברצח. לבקשת המאשימה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד לתום בירור המשפט. סמוך לאחר מתן ההחלטה נעתר השופט המלומד לבקשת המשיב והתיר לו להשתחרר ממעצר החל מיום שבת 31.8.02 שעה 14:00 ועד ליום ראשון 1.9.02 שעה 08:00, וזאת כדי לאפשר לו להשתתף בחגיגת החתונה של אחיו, האמורה להתקיים במוצאי שבת. כנגד החלטה אחרונה זו מופנה עררה של המדינה, והערר בדין יסודו.

אין חולקים, כי באת-כוח המדינה שהופיעה לפני בית המשפט המחוזי השאירה לשיקול-דעתו של השופט את ההחלטה בבקשת המשיב לשחררו בערובה לצורך השתתפות בחתונת אחיו. בכתב הערר נטען כי באת-כוח התביעה שגתה בהצגת העמדה האמורה, אם בשל חוסר נסיונה ואם בשל חוסר בקיאות מספקת בחומר הראיות. כשלעצמי אני סבור, כי בנסיבות העניין כלל לא היה מקום לבקש מבאת-כוח התביעה להציג את עמדתה. משקבע השופט כי המשיב מסכן את שלומה של המתלוננת, וכדי למנוע סיכון זה אין מנוס ממעצרו, מן הדין היה שידחה על הסף גם את בקשתו של המשיב להשתחרר ממעצרו כדי להשתתף בחתונת אחיו.

יצוין, כי בטרם הגישה את הערר שלפני, בדקה המשיבה דרכים חלופיות; כגון האפשרות שהמשיב ילווה בחגיגת החתונה על-ידי שוטר, וכן האפשרות שהמתלוננת תימנע מהשתתפות בחגיגת החתונה ויינתן לה מסתור זמני לפרק הזמן שבו המשיב ישוחרר מן המעצר. הדרכים החלופיות האלה נתגלו כבלתי-מעשיות. מן החומר עולה כי המתלוננת מתכחשת לתלונתה, שלמעשה מעולם לא הוגשה על-ידיה, באשר היוזמה לפתיחת החקירה נוצרה בעקבות עדויות של אחרים, בכללן עדות בתם של בני הזוג. כידוע אין זה מצב יוצא-דופן, שבו אישה שהייתה קורבן למעשי אלימות מצד בן-זוגה מסרבת להפליל אותו, ואף מבקשת לחפות עליו.

בצדק לדעתי נטען בערר, כי שחרורו של המשיב לשם השתתפות בחגיגת החתונה של אחיו כרוך בסיכון ממשי לשלומה של המתלוננת. שיקול זה חייב להכריע את הכף, כנגד כל השיקולים האחרים, לרבות עמדתה של באת-כוח התביעה לפני בית המשפט המחוזי.

הערר מתקבל, והחלטת בית המשפט המחוזי להתיר למשיב להשתחרר ממעצר החל ממחר ועד מחרתיים מתבטלת.