בג"ץ 7470/08 אנתצאר עואודה נ. מפקד כוחות הצבא בשטחים הכבושים

1.

לפני בקשה מטעם המשיב לחייב את העותרים בהוצאותיו בגין עתירה זו ולדחות את בקשתם להחזר אגרה. עניינה של העתירה (מיום 1.9.08) בבקשת העותרת 1 (להלן: העותרת) כי תותר יציאתה מהגדה המערבית לירדן, לצורך השלמת לימודיה לתואר שלישי. ביום 9.9.08 הגישו העותרים בקשה למחיקת העתירה ולהחזר אגרת בית המשפט בהתאם לדין. המשיב הודיע עוד באותו היום כי הוא מסכים למחיקת העתירה; כי הוא מתנגד להשבת האגרה, ומבקש כי יושתו הוצאות על העותרים לטובת אוצר המדינה. בהתאם לכך, החלטתי ביום 14.9.08 על מחיקת העתירה. נותר עניין ההוצאות והשבת האגרה.

2.

לטענת המשיב, העותרים לא הראו כי הייתה הצדקה להגשת עתירתם – וכפועל יוצא, לגרימת הוצאות למשיב – ועל כן יש לחייבם בהוצאותיו. כך ככלל, וכך בפרט שעה שהעותרים לא ציינו לפני בית המשפט או המשיב כי עתירה דומה הוגשה לפני כשנה ונמחקה לבקשתם. מאותם הנימוקים מתנגד המשיב להשבת האגרה לעותרים. העותרים מתנגדים לבקשה. לטענתם, הגשת העתירה היתה מוצדקת, ולו בשל כך שהוגשה רק לאחר שבמשך למעלה משנה ניסו העותרים לפנות למשיב בעניינה של העותרת אולם לא זכו למענה הולם. כפי הנטען, העותרת פעלה לפי שני הנהלים האפשריים הקיימים לטיפול בבקשות מסוג זה, אולם הופנתה הלוך וחזור מגורם אחד למשנהו עד שלבסוף נאמר לה במת"ק הישראלי כי "אין מה לעשות". לפיכך, טוענים העותרים, הדרך היחידה שנותרה להם לקבלת תשובה עניינית ומנומקת לבקשתם היתה הגשת העתירה דנן.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת העותרים, שוכנעתי כי לאור ניסיונותיהם החוזרים והנשנים של העותרים לקבל תשובה מנומקת וברורה לבקשתם טרם הגשת העתירה, אין הצדקה בנסיבות המקרה לחייבם בהוצאות המשיב. אכן, הנחת היסוד היא כי במקרה בו יוזם ההליך חוזר בו מן ההליך שנקט בטרם התברר והוכרע לגופו, יוטלו עליו הוצאות הצד שכנגד, זולת אם ניתן על ידו טעם מספיק לכך. במקרה שלפני אכן חזרו בהם העותרים מעתירתם (בדומה לאופן בו נהגו בעתירתם הקודמת). יתכן וכך בחרו לעשות בשים לב לאמור בתגובת המשיב אם לעניין הפגם שנפל בעתירה באי ציון העתירה הקודמת ומחיקתה; אם לעניין קיומה של טענה בדבר מניעות בטחונית מבוססת וחומר שנכון היה המשיב להציג במעמד צד אחד. ברגיל היה, על פניו, בנסיבות אלו, על העותרים לשאת בהוצאות המשיב – ולו חלקית – בשל חזרתם מעתירתם. אולם לא זהו המקרה שלפני. כך הדבר, שכן השתלשלות האירועים שהובילה להגשת העתירה ועיקרה אי מתן מענה לפניות רבות כמו גם הפנייה מגורם למשנהו, יצרה לדידי בסיס מספיק להגשת העתירה ולמתן תשובה מנומקת יותר למניעותם של העותרים. בנסיבות מקרה זה, לא מצאתי אפוא בסיס לפקוד על העותרים את הוצאותיו של המשיב שכן את עמדתו קיבלו עקב הגשת העתירה, ודי בכך בנסיבות המקרה בכדי להצדיק חזרתם מן העתירה, כפי שעשו. אשר על כן, דין הבקשה לחיוב העותרים בהוצאות המשיב, להידחות. לא מצאתי גם כל מניעה להחזר האגרה כפי הקבוע בדין. בנסיבות אלו ואשר על כן, תושב האגרה בניכוי הסכום הקבוע בפריט 33 לתוספת לתקנות בתי משפט (אגרות), התשס"ז-2007.