בג"ץ 7476/04 סמיה בדוי נ. שר הפנים

השופט א' גרוניס:

1.העותרת 1, שהינה אזרחית ישראלית והעותר 2, שהינו תושב רפיח, נישאו ביום 27.10.01. נישואיהם נרשמו במשרד הפנים רק ביום 23.9.03, לאחר שבני הזוג עברו להתגורר בעיר טירה שבמשולש. במועד סמוך לכך הגישה העותרת בקשה לאיחוד משפחות ולישיבת קבע עבור העותר 2. ביום 14.6.04 הודיע המשיב כי בקשתה של העותרת 1 אינה מאושרת וזאת לאור הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. בעתירה דנא מבקשים העותרים צו על תנאי אשר יורה למשיב ליתן טעם לסירוב הבקשה. כמו כן, מתבקש צו ביניים אשר יאפשר לעותר 2 לשהות בארץ ויורה שלא לגרשו.

2.דינה של עתירה זו להידחות על הסף. העותרים בעתירתם אינם מציינים את היום המדויק בו הוגשה בקשתם לאיחוד משפחות. אולם, מתוך העתירה עולה כי המועד בו הוגשה הבקשה לאיחוד משפחות היה בוודאי לאחר יום 12.5.02. משכך, מצויה בקשתם של העותרים בגדרו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. יצויין, כי ביום 21.7.04 הוארך תוקף החוק בצו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשס"ד-2004. בפני בית משפט זה תלויות ועומדות בימים אלו עתירות עקרוניות בדבר תוקפו של החוק. כל עוד לא ניתנה הכרעה בעתירות העקרוניות אין בית המשפט יכול להיענות לבקשתם של העותרים. ברי, כי לאור החוק גם משרד הפנים אינו מטפל בבקשות חדשות לאיחוד משפחות. בנסיבות אלו וכל עוד לא שונה המצב החוקי, אין עתירה זו יכולה להתברר. למותר לציין, שאם יחול שינוי במצב המשפטי הקיים, יוכלו העותרים לשוב ולפנות למשיב בבקשה חדשה לאיחוד משפחות.

3.העתירה נדחית, איפוא, על הסף.