בג"ץ 7477/97יוסף אטיאס נ. מדינת ישראל

1.ביום 6.1.98 ניתנה על ידי החלטה, בעניינם של שני העוררים הנתונים במעצר עד תום ההליכים נגדם. בהחלטתי הופעלה הסמכות הנתונה לבית המשפט בסעיף 21א(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996- והוריתי על עריכת תסקיר מעצר.

2.פרטי העבירות המיוחסות לעוררים הובאו בהחלטתי הנ"ל ולא אחזור עליהן. אציין רק כי מדובר במעשי שוד חמורים, מלווים באלימות ובאכזריות ובאמצעים להחלשת ההתנגדות, אם תהיה כזו, בתכנון מראש, כאשר הנשדד הוא, במקרה אחד, אישה קשישה ובמקרה שני גבר המתגורר בבני ברק.

הזמנת התסקיר על ידי נעשתה משום הטענה לפיה גדלו השניים במשפחות נורמטיביות וחיו חיים רגילים עד להיקלעותם למצב האומלל אליו נקלעו. כמו כן הודגש עברם הנקי.

3.באי כוח העוררים חזרו והדגישו את כל הטענות שהעלו בישיבה הראשונה מיום 30.12.97, וכיוונו חיציהם נגד דו"ח שירות המבחן, אשר לטענתם, לא עשה עבודתו נאמנה, לא שוחח עם המשפחה, לא עמד בקשר עם העובדת הסוציאלית באזור מגורי העוררים ולא בדק חלופת מעצר.

4.הגב' מור מטעם שירות המבחן, הבהירה את עמדת השירות ומסרה כי היתה בידה אינפורמציה בנוגע למשפחות של העוררים, שאינה עולה בקנה אחד עם הצגת הדברים על ידי ב"כ העוררים, וכי לאור החומר שבידו לא מצא השירות שהמקרה מתאים להמלצה מטעמו לחלופת מעצר.

5.מסתבר, כי לבד מכתבי האישום שהוגשו נגדם בעקבות שני מעשי השוד בנסיבות מחמירות שיוחסו להם, תלוי ועומד בבית-משפט השלום ברמלה נגד אטיאס יוסף בן שלמה, תיק בגין פריצה לרכב בו הודה במעשה. ונגד מאיר דהן, תלויים ועומדים שני תיקים בגין האשמות בעבירות רכוש.

6.עוד טענו ב"כ העוררים כי משפטם של שני העוררים טרם החל ויש להניח כי יימשך חודשים ארוכים ואין כל הצדקה להחזיק את העוררים במעצר תקופה כה ארוכה כאשר ניתן לקבוע חלופת מעצר.

7.לאחר ששקלתי את כל החומר שבפני ושמעתי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות. המעשים שבוצעו ואופן ביצועם מעידים על מסוכנותם של העוררים. גם אם העוררים חיו חיים נורמטיביים קודם לביצוע העבירות המיוחסות להם, נראה, כי עלו על דרך הפשע ושני המעשים המיוחסים להם אינם היחידים. נגד השניים תלויים תיקים נוספים המוסיפים נופך של חומרה ומסוכנות הנשקפת מהם לציבור.

8.אשר להיעדר המלצה מצד שירות המבחן, אעיר, כי בית המשפט איננו קשור בהמלצות שירות המבחן ולא אחת מקבל הוא החלטה שאינה עולה בקנה אחד עם המלצות הדו"ח. במקרה זה לא היתה המלצה חיובית והיה לשירות בסיס לעמדתו. על כל פנים, הדברים נבדקו על ידי על סמך מכלול החומר כולו וכשלעצמי, אינני מוצאת שיש מקום לקבוע חלופת מעצר.

9.אשר לנושא משך המשפט, אין טענה כי הדיונים התמשכו באשמת צד כל שהוא. היו תאריכים קבועים בכל אחד מהתיקים. נתבקשו דחיות וביטולי תאריכים. כיום קבועים התיקים לשמיעה: האחד, למספר תאריכים; האחר, למועד אחד שהסניגור יבקש לדחות מחמת שהוא נופל ליום חג שלו. במצב דברים זה, כל מה שניתן לעשות הוא לקוות שהתיקים יישמעו בהקדם, ברצף ככל האפשר, ויגיעו לסיומם מוקדם ככל שניתן. אין במימד הזמן בלבד כדי להצדיק שחרורם לחלופת מעצר.

אשר על כן נדחו העררים.