בג"ץ 7485/09 ולדימיר סוקולנקו נ. משרד הפנים

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.

ביום 25.1.10 ניתן פסק דין בעתירה שהגיש המבקש כנגד ביטול אזרחותו בשנת 1966, ולחלופין – לצורך הסדרת מעמדו בישראל כחוק.

לאחר דיון, ובהמלצת בית המשפט, חזר בו המבקש מעתירתו על בסיס ההנחה כי בידו לפנות בבקשה מתאימה למשרד הפנים כדי להסדיר את מעמדו. ב"כ המדינה אף הודיע כי עם הגשת הבקשה, היא תטופל, ותתקבל בה החלטה לא יאוחר מחלוף 6 חודשים ממועד מתן פסק הדין. פסק הדין קובע עוד כי על המבקש להגיש בקשה בתוך 60 יום. העתירה נמחקה, תוך שנקבע כי אין להרחיק את המבקש מישראל עד לקבלת החלטה בעניינו, ולא לפני חלוף 30 יום ממועד המצאתה לידי המבקש.

2.

ביום 27.7.10 הגיש המבקש בקשה לבית משפט זה לפי פקודת בזיון בית משפט. לטענתו, הוא עשה את כל המוטל עליו לצורך הגשת הבקשה מטעמו, אך המשיב לא קיבל כל החלטה, אף הציב בפני המבקש תנאים שונים לצורך הגשת הבקשה שהוא אינו מסוגל לעמוד בהם, ביניהם – הצגת דרכון בר-תוקף ותעודת יושר.

3.

לעמדת המשיב 1, המבקש הוא שחדל להסדיר את עניינו מאז מתן פסק הדין, ולא המציא את המסמכים שהוא נדרש לצרפם לבקשתו ולפיכך הליך הדיון בבקשה בידי משרד הפנים טרם החל. המדינה טוענת כי על המבקש להמציא דרכון בתוקף ותעודת יושר, והיא מוסיפה בתגובתה כי "לענין תעודת יושר, ככל שהמבקש ימציא אישור מהקונסוליה לפיו לא ניתן להנפיק לו תעודת יושר, וכן תצהיר בפני עורך דין על העדר מעורבות בפלילים, ניתן יהיה לקדם את עניינו".

4.

דין הבקשה לבזיון בית משפט להידחות. פסק הדין בו נמחקה העתירה הורה למבקש להגיש בקשה לרשות המוסמכת, ולמשיב 1 ליתן החלטתו תוך פרקי זמן שנקבעו לצורך כך. פסק הדין לא התייחס כלל לתנאים הנדרשים, על פי נוהלי משרד הפנים, להגשת בקשות כתנאי לדיון והכרעה בהם. ממילא, טענות המבקש בדבר מסמכים שיש לצרפם לבקשה כתנאי לדיון בה אינם קשורים, ואינם נובעים מפסק הדין, וכל מחלוקת בענין זה היא מחוץ לגדרו של פסק הדין, עליו נסבה הבקשה לבזיון בית משפט.

5.

הבקשה לבזיון בית משפט נדחית.

אין צו להוצאות.