בג"ץ 75/07 גולן שמאי נ. מדינת ישראל

העותר, גולן שמאי, רקם יחד עם אחד אחר קשר במסגרתו ייבאו לישראל כמות גדולה של סם מסוכן מסוג קוקאין. העותר הודה בביצועם של מעשים אלה והורשע בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ייבוא סם מסוכן והחזקת סם שלא לשימוש עצמי. בהמשך גזר בית-המשפט את דינו של העותר לשבע וחצי שנות מאסר, שנתיים מאסר על תנאי וקנס בסך של 15,000 ש"ח.

המשיבה, אשר סירבה להשלים עם קולת העונש שהושת על העותר, הגישה לבית-משפט זה ערעור. השגותיה של המשיבה התקבלו, ומאסרו של העותר הועמד על 12 שנים (ע"פ 6029/03 מדינת ישראל נ' שמאי, פ"ד נח(2) 734). בפסק-דין מנומק ומפורט עמד בית-משפט זה על החומרה הרבה שנלוותה למעשיו של העותר – שהוגדר גם כמי שהיה הרוח החיה במימושו של הקשר הפלילי, ועל עברו הפלילי המכביד, הכולל גם עבירות סמים.

כמעט שלוש שנים חלפו מיום שניתן פסק-דין זה ועד שהוגשה העתירה הנוכחית, בה משיג העותר – שאינו מיוצג – על חומרת העונש שהושת עליו. לטענתו, הודאתו בביצוע העבירות באה לאחר שהגיע עם המשיבה לעסקת טיעון במסגרתה הוסכם על הטלתו של מאסר לתקופה שלא תעלה על שמונה שנים. טענות אלה – מבלי להביע עמדה לגוף העניין – היה ראוי להעלות במסגרת הליך הערעור או בשלב אחר של ההליך הפלילי, ואין מקומן במסגרת עתירה לבית-משפט הגבוה לצדק, הואיל ובית-משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי-דין שניתנו על-ידו בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים.

אשר על כן, העתירה נדחית.