פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 7500/13 אחמד בן ראשד סלאמה נ. היועץ המשפטי לממשלה

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · עתירה לחייב הגשת כתב אישוםעתירה נגד החלטת פרקליטות המדינה שלא להגיש כתב אישום

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה עתירה שביקשה לחייב את פרקליטות המדינה להגיש כתב אישום נגד המשיב 4 ברצח אביו של העותר. נקבע כי אין להתערב בהחלטת התביעה, שנסמכה על ספקות כבדים במהימנות העדים ובמשקל הראיות. לא נעשה צו להוצאות.

העובדות

המנוח נרצח באפריל 1997 וגופתו נמצאה בדצמבר 1998. שניים שנעצרו ברשות הפלסטינאית הפללו את המשיב 4, שהכחיש, ותמכה בהפללתו עדות נוספת. בשנת 2002 הוחלט בפרקליטות שאין אפשרות להגיש כתב אישום מחוסר ראיות, והערר נדחה בשנת 2013.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להתערב בהחלטת פרקליטות המדינה שלא להגיש כתב אישום נגד משיב 4 ברצח המנוח מחוסר ראיות?

הלכות

  1. 1

    בית המשפט אינו מתערב בהכרעות התביעה לגבי דיות הראיות, וחזקת המקצועיות של התביעה עומדת לה, במיוחד כשההחלטות מתקבלות בידי בכירי הפרקליטות.

    ״אין לנו יסוד לשנות במקרה זה מן המדיניות השיפוטית רבת השנים, המעמידה ככלל את התביעה על חזקת מקצועיותה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • כתב אישום
  • פרקליטות המדינה
  • חוסר ראיות
  • חזקת מקצועיות
  • עתירה
  • רצח
  • עיון

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה

לצדק

בג"ץ

7500/13

לפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

כבוד השופט נ' הנדל

כבוד השופט א' שהם

העותר:

אחמד בן ראשד סלאמה

נ ג ד

המשיבים:

1. היועץ המשפטי לממשלה

2. פרקליט המדינה

3. המשנה לפרקליט המדינה

4. ג'לאל עבד אלכארים עומר

עתירה למתן צו על תנאי

תאריך הישיבה:

ד' באב התשע"ד

(31.7.14)

בשם העותר:

עו"ד

יגאל בן בנימין

בשם המשיבים 3-1:

עו"ד

מיטל בוכמן-שינדל

בשם המשיב 4:

עו"ד

בנימין בכר; עו"ד שני ישראלוף

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א.

העותר מבקש לגרום לפרקליטות המדינה להגיש נגד משיב 4 כתב אישום בגין רצח אביו המנוח בשנת 1997. המנוח נרצח באפריל 1997, אך גופתו נמצאה רק בדצמבר 1998. הרשות הפלסטינאית עצרה שניים שהודו ברצח המנוח. הם הפלילו את משיב 4, והוא נעצר אך הכחיש; עדות נוספת תמכה בהפללה. בדרג פרקליטת המחוז בהתייעצות עם פרקליטת המדינה הוחלט ב-2002 כי אין אפשרות לכתב אישום, מחוסר ראיות. בין היתר סברה הפרקליטות כי לשני העדים מן הרש"פ היה מניע עצמאי להפללת המשיב 4, וכן גם לגבי העד הנוסף.

ב.

בשנת 2006 הגיש העותר ערר לפרקליטות המדינה, ולאחר תקלות ושחזור התיק החליט המשנה לפרקליט המדינה (מכתב מ-22.10.13) על דחיית הערר, אף שנכתב בהחלטתו ש"אין ספק כי חומר החקירה מעלה חשד כי לנילון מר ג'לאל עומר (המשיב 4 –א"ר) היתה יד ברציחתו של המנוח... עם זאת, חומר הראיות בכלל מעלה ספקות כבדים באשר למשקלן של הראיות נגד הנילון, ובראש וראשונה באשר למהימנותם של שני העדים המרכזיים...".

ג.

מכאן העתירה, הטוענת למחדל של הפרקליטות והתפרקות מחובתה להעמיד לדין עבריינים, ולאי סבירות בהחלטה.

ד.

המדינה מטעימה את הבדיקה העניינית שנערכה, וכן את המדיניות השיפוטית של אי התערבות בהכרעות התביעה לגבי דיות הראיות. המשיב 4 מפנה לסכסוך בין משפחתו למשפחת המנוח, שגם בא לידי ביטוי בהרשעת בן המנוח לאחרונה בעבירות נגד משפחת המשיב 4.

ה.

לאחר העיון איננו רואים להתערב בהחלטת פרקליטות המדינה. אפשר להבין לליבם של העותר ומשפחתו נוכח רצח האב ע"ה, אולם אין לנו יסוד לשנות במקרה זה מן המדיניות השיפוטית רבת השנים, המעמידה ככלל את התביעה על חזקת מקצועיותה; ובודאי כך מקום שעסקינן בהכרעות של בכירי פרקליטויות המחוז והמדינה, אשר אין לנו סיבה לייחס להם חלילה שיקולים זרים. על כן, בכל הצער על רצח המנוח, איננו נעתרים לעתירה. בנסיבות לא נעשה צו להוצאות.

ניתן היום, ד' באב התשע"ד (31.7.2014).

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1בית המשפט אינו מתערב בהכרעות התביעה לגבי דיות הראיות, וחזקת המקצועיות של התביעה עומדת לה, במיוחד כשההחלטות מתקבלות בידי בכירי הפרקליטות.