בג"ץ 7500/97 עמוס סבאג נ. מדינת ישראל

השופט א' מצא:

נגד העותר הוגש כתב-אישום בעבירות רכוש, עבירות בנשק ועבירות אחרות. בעתירתו נטען, כי בהגישן נגדו את כתב האישום הפרו המשטרה ופרקליטות המחוז את התחייבותן כלפיו לפי הסכם שכרתו עימו ביום 31.10.97. בגדר הסכם זה, טוען העותר, הסכים למסור למשטרה פרטים מלאים אודות עבירות בהן הוא מעורב וכן מידע על עבירות אחרות, ובתמורה למילוי חלקו בהסכם שוחרר ממעצר. משהפר את תנאי השחרור נעצר והוגש נגדו כתב האישום, בו הואשם - לטענתו, בניגוד להסכם - גם בעבירות שהמשטרה למדה עליהן רק מתוך הודעותיו.

אף שהעותר לא צירף לעתירתו את העתק ההסכם, בו תלה את טענותיו, נתבקשה פרקליטות המדינה להגיב על עתירתו בכתב. העיון בהעתק ההסכם, שצורף להודעת המדינה, מעלה, כי לא זה בלבד שרשויות החקירה והתביעה לא הבטיחו לעותר שלא יועמד לדין בגין חלק כלשהו מעבירותיו, אלא להיפך - נכתב בהסכם במפורש, כי בדעתן להגיש נגד העותר כתב אישום בגין כל העבירות בהן היה מעורב, ובכלל זה עבירות שתובאנה לידיעתן כתוצאה מכריתת ההסכם. התמורה היחידה שהובטחה לעותר, כנגד הבטחתו למסור הודעות מלאות וכן להודות במשפט בכל עבירותיו, היתה לשחררו ממעצר בתנאים מגבילים, ואם יעמוד בתנאי השחרור, שלא לבקש מבית המשפט לעצרו עד תום ההליכים. דא עקא שהעותר הפר את תנאי השחרור ומשעשה כן הוחזר למעצר.

אף שדי במה שנאמר כדי להוביל לדחיית העתירה על הסף, נוסיף ונציין, כי בניגוד לנטען בעתירתו, הרי שבמשפטו הודה העותר, ללא כל הסתייגות, בכל העבירות שיוחסו לו, והורשע בדינו. גזר-דינו, בגין הרשעה זו והרשעה בעבירות נוספות שהעותר ביקש להביאן בחשבון בקביעת עונשו, אמור היה להינתן ביום 4.1.98 אלא שהעותר - שימים אחדים קודם לכן שוחרר על-ידי בית המשפט ממעצרו, עד למתן גזר הדין - לא התייצב בבית המשפט במועד שנקבע וטרם אותר.

אנו דוחים את העתירה על סף.