החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 7507/97 האלה אלסח'ל נ. בית הדין הארצי לעבודה

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · הוצאות בעתירה נגד המוסד לביטוח לאומיבקשה לחיוב בהוצאות בעתירה לבג"ץ בעניין גמלת שמירת הריון

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט דן בבקשת העותרת לחיוב המוסד לביטוח לאומי בהוצאות בעתירה שהוגשה בעניין גמלת שמירת הריון. נקבע כי הייתה הצדקה להגשת העתירה וכי אלמלא הגשתה לא הייתה הגמלה ניתנת, ולכן העותרת זכאית להוצאותיה. המוסד חויב לשלם 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

העובדות

העותרת עתרה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין גמלת שמירת הריון, ובקשה מהמוסד לביטוח לאומי לנמק את סירובו לשלם לה גמלה לתקופות מסוימות. לאחר דיון צומצמה העתירה לתקופה הנוספת לפי סעיף 59 לחוק. המוסד טען בתחילה לחוסר עילה להתערבות, אך הסכים להיענות לראשה החלופי של העתירה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם זכאית העותרת להוצאות בשל הגשת העתירה שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בעמדתה לבסוף?
  2. 2.מהו גובה ההוצאות שייפסקו לזכות העותרת?

הלכות

  1. 1

    הגשת עתירה מוצדקת, והעובדה שאלמלא הוגשה לא היה המוסד מעניק את הגמלה, מקימה זכאות של העותר להוצאות.

    ״די בכך על-מנת לקבוע כי העותרת זכאית להוצאותיה.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הוצאות
  • עתירה
  • צידוק להגשת העתירה
  • גמלת שמירת הריון
  • צו על תנאי
  • שכר טרחת עו"ד

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בג"ץ

7507/97 - א'

בפני:

כבוד הרשמת מ' אגמון

העותר

ת :

האלה אלסח'ל

נגד

המשיבים

:

1.

בית הדין הארצי לעבודה

2.

המוסד לביטוח לאומי

בקשה לחיוב בהוצאות

בשם

העותרת: עו"ד מ' קופטי

החלטה

בפני בקשת העותרת לפסוק לטובתה הוצאות במסגרת עתירתה.

עניינה של העתירה הייתה בביטול או בבטלות פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניינה של העותרת (דב"ע נז0-76/) וכן להורות למוסד לביטוח לאומי (להלן - "המוסד") לנמק מדוע לא ישלם לעותרת גמלת שמירת הריון עבור תקופות מסוימות.

בהודעה ששיגר המוסד לבית המשפט טען הוא, בתחילה, כי העתירה אינה מקימה עילה להתערבות בית משפט זה בפסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה ועל כן מן הדין יהיה זה לדחות את העתירה. יודגש כי לאחר דיון שנערך ביום 12.8.99 צומצמה העתירה על ידי העותרת כך שעניינה יהיה רק התקופה הנוספת על-פי סעיף 59 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995.

לטענת העותרת, ראוי כי ייפסקו לזכותה הוצאות במקרה זה. לטענתה, היא ניהלה מאבק משפטי מתמשך על מנת לשכנע את המוסד בצדקת עמדתה, בה הכיר הוא לבסוף.

המוסד טוען בתגובה כי בראשה העיקרי של העתירה לא הוצא צו-על-תנאי, אל רק בראשה החלופי של העתירה, אשר רק לגביו הסכים המוסד להיענות לעתירה.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי בקשה זו - בדין יסודה.

מן הבקשה עולה כי היה צידוק להגשת העתירה. עוד עולה כי אלמלא הוגשה העתירה, סביר להניח כי המוסד לא היה מעניק לעותרת את הגמלה המבוקשת על ידה. די בכך על-מנת לקבוע כי העותרת זכאית להוצאותיה. (ראו: בג"ץ 842/93, אל נסאסרה נגד שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217).

לעניין גובה ההוצאות, אודה כי לא ירדתי לסוף דעתו של המוסד לעניין ההבחנה אשר הוא עורך בין קבלת צו על תנאי בראשה העיקרי של העתירה לבין קבלתו לעניין ראשה החלופי של העתירה. עובדה זו כשלעצמה, איננה מהווה שיקול לעניין פסיקת הוצאות או לעניין גובהם.

לאור כל האמור, אני מורה כי המוסד ישלם לעותרת כהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, סך כולל של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

ניתנה היום, כ"ח בכסלו תש"ס

(7.12.99).

מיכל

אגמון, שופטת

ר ש מ ת

העתק מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

97075070.

P05

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • בגץ 842/93

הלכות

  1. 1הגשת עתירה מוצדקת, והעובדה שאלמלא הוגשה לא היה המוסד מעניק את הגמלה, מקימה זכאות של העותר להוצאות.