בג"ץ 7516/01 מדינת ישראל נ. שי לוי

1.זוהי בקשה שלישית להארכת מעצר המשיב בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.

2.נגד המשיב הוגש כתב אישום בתאריך 6.7.00 המייחס לו עבירת רצח בכוונה תחילה על פי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין. הרקע לעבירה על פי האישום הוא בכך כי על רקע סברת המשיב כי המנוח פוגע בעסקיו, הוא קבע עמו פגישה ובמהלכה שלף סכין, התנפל על המנוח ודקר אותו בבטנו ובשאר חלקי גופו. כתוצאה מהדקירות מת המנוח.

המשיב נעצר עד תום ההליכים בהסכמת בא כוחו. הארכה ראשונה של מעצרו מעבר ל9- חודשים ניתנה גם היא בהסכמת בא כוח הנאשם. לאחר מכן נתבקשה הארכה שניה בתשעים יום. בהחלטתו בענין זה ציין כב' השופט לוי:

"לדאבוני, אינני יכול לומר כי תיק זה נשמע בקצב הראוי לו. קיומן של שש ישיבות בלבד מאז חודש דצמבר 2000 בתיק בו נתון הנאשם במעצר היא החטאה של המטרה אותה הציב המחוקק בחוק המעצרים בכלל ובסעיף 61 בפרט."

חרף זאת, ניתנה הארכה נוספת נוכח מסוכנותו הרבה של המשיב לציבור ובהתחשב במעשים המיוחסים לו אשר קפחו חיי אדם.

כיום מתבקשת הארכה שלישית של המעצר למשך שלושה חודשים נוספים.

מאז החלטת ההארכה הקודמת שתוקפה מ- 5.7.01 ועד למועד הגשת בקשה זו ב- 24.9.01 נקבעה ישיבת הוכחות אחת ב- 23.9.01, אשר בוטלה בבוקר הדיון עקב מחלת באת כוח הנאשם. מעבר לכך, נקבעו חמישה מועדים לדיון מ- 24.10.01 ועד ה- 24.12.01.

3.בדיון הראשון בבקשת ההארכה שבפני ביום 16.10.01 טרם נתקיימה בבית המשפט המחוזי ישיבת הוכחות כלשהי מאז ניתנה ההארכה השניה. מצב דברים זה הביאני להורות על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב כדי להשלים את תמונת הנתונים הרלבנטיים הנדרשים לצורך קבלת החלטה בבקשת המדינה להורות על הארכת מעצר נוספת של המשיב ולצורך עריכת האיזונים הראויים בהקשר לכך.

ב- 28.10.01 הוגש תסקיר מעצר המנתח את רקעו האישי של המשיב ומצביע על עברו הפלילי בעבירות אלימות, ובכלל זה על עובדת ריצוי עונש מאסר קודם של 8 חודשים על ידו בעקבות עבירת אלימות. שירות המבחן נמנע מהמלצה לשחררו בחלופת מעצר נוכח חומרת העבירה בה הוא מואשם, לאור עברו הפלילי ועקב התרשמותו כי המשיב לוקה בבעיה חמורה של חוסר שליטה עצמית הבאה לידי ביטוי בהתנהגות אלימה ומסוכנת כתופעה מתמשכת.

ביתר פירוט יש להוסיף כי למשיב הרשעות קודמות משנת 94 ואילך הכוללות עבירות רכוש ועבירות אלימות, בהן תקיפת שוטרים, החזקת סכין וכליאת שוא והוא ריצה בעבר מאסר בפועל בגין עבירות אלימות.

4.בין הישיבה הראשונה שנתקיימה בבקשת ההארכה בבית משפט זה לישיבה הנוספת שנקבעה, חלה תאוצה בבירור משפטו של המשיב בבית המשפט המחוזי. מדברי באת כח המדינה עולה כי בתקופה זו התקיימו ארבע ישיבות הוכחות ונכון לעת זו קבועות עוד 6 ישיבות מסוף חודש נובמבר ועד סוף פברואר 2002. על פי הצפי, בכך יסתיים הדיון בתיק, כאשר קימת גם אפשרות כי חלק מהישיבות שנקבעו כאמור יתייתרו נוכח מאמץ התביעה לסיים את הבאת ההוכחות במהירות.

5.אודה כי הליך זה שלפני עורר בי התלבטות לא מעטה. המדובר בנאשם שרמת מסוכנותו לציבור גבוהה ביותר. מסוכנותו עולה בבירור מאופי העבירה בה הוא מואשם - רצח בכוונה תחילה - שאין חמורה ממנה. מסוכנותו מקבלת מישנה חומרה נוכח עברו הפלילי, המעיד על היותו בעל קו אישיותי אלים. הדבר מקבל חיזוק נוסף מתסקיר שירות המבחן הנמנע מהמלצה בדבר חלופת מעצר נוכח מסוכנותו של המשיב. יחד עם זאת, מנגד ניצבת העובדה כי משפטו של הנאשם מתארך מעבר למידה המקובלת וכי לאורך זמן לא נתקיימו ישיבות במספר ובתדירות המתבקשים, נוכח מגבלות הזמן הקבועות בחוק לניהול משפט בעת היות הנאשם במעצר.

מצב דברים זה יוצר דילמה קשה של איזון ראוי בין עניינו של הנאשם בסיום משפטו תוך זמן סביר שהוא מוחזק במעצר מול אינטרס הציבור בשמירה על שלומו ובטחונו מפני מסוכנות המשיב. ככל שהזמן חולף והמשפט לא מסתיים, כך הולך וגובר משקלו של אינטרס הנאשם ובה בעת פוחת והולך משקל האינטרס הציבורי. בית המשפט אינו פטור מלאזן בין השיקולים האמורים גם מקום שמדובר בנאשם שמסוכנותו גבוהה וגם מקום שהאישום נגדו הינו בעבירת רצח. גם לנאשם כזה עומדת הזכות שמשפטו יסתיים תוך פרק זמן סביר בעודו יושב במעצר.

6.שקלתי בדעתי ובאתי לידי מסקנה כי בנסיבות הענין, וחרף הקשיים שהצבעתי עליהם, ראוי להיענות לבקשת המדינה ולהורות על הארכת מעצר המשיב כמבוקש. באיזון בין השיקולים השונים אני מייחסת משקל מיוחד לנתונים שהובאו בדבר קצב מוגבר של ניהול המשפט שנוקט בו בית המשפט המחוזי בעת האחרונה, כאשר סיומו של המשפט נראה באופק, בצד נתונים אלה ניצב תסקיר שירות המבחן הנמנע מהמלצה בדבר חלופת מעצר. ענינים אלה מטים את הכף לעבר השארת המשיב במעצר למשך תקופה נוספת, אולם לא למותר להדגיש שוב את חשיבות סיומו של המשפט במהירות האפשרית נוכח הזמן הרב שחלף מאז הגשת כתב האישום ועד עתה.

7.לאור האמור, אני מאריכה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל ביום 3.10.01 או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.