בג"ץ 7527/97 זמיר נסים נ. היח' לחקירת שוטרים

זה ערער העותר לפני בית הדין לערעורים של המשטרה; וערעורו נדחה.

בעתירתו מלין העותר על מהלכי חקירת התלונה על-ידי מחלקת חקירות שוטרים בפרקליטות המדינה, על החלטותיו הדיוניות ועל הכרעותיו של בית הדין למשמעת ועל הימנעותה של ערכאת הערעור ממתן נימוקים מפורטים להחלטתה לדחות את הערעור. בקשתו היא כי נורה על ביטול פסקי הדין של ערכאות הדין המשמעתי ועל החזרת התלונה למחלקת חקירות שוטרים להשלמה.

עיון בהליך לפני בית הדין למשמעת מעלה, כי מטעם התביעה העידו המתלונן ושני עדי תביעה נוספים (שנחקרו על-ידי העותר) ואילו העותר החליט להסתפק במה שמסר בהודעתו בשלב החקירה. בית הדין התרשם לטובה מאמינות גירסתו של המתלונן, ומשנוכח כי ביחס ללב האירוע גם עדי התביעה האחרים תומכים בגירסתו קבע כי העותר עבר את העבירה שיוחסה לו. נמצא שהרשעת העותר התבססה על מימצאים שבעובדה, שנקבעו על יסוד התרשמותו של בית הדין ממהימנות העדים שהעידו לפניו; ולדחיית הערעור על הכרעה עובדתית מעין זו רשאי היה בית הדין לערעורים להסתפק בפסק-דין קצר כדוגמת זה שהוציא מתחת ידו.

עיקר טרונייתו של העותר הוא, כי חרף בקשתו, בשלב החקירה לא עשו חוקריו, במחלקת חקירות שוטרים, כל מאמץ לאתר שני עדי ראייה נוספים, מבין נוסעי רכבו של המתלונן. הנחתו היתה, כי עדים אלה עשויים לתמוך בגירסתו. ואף שחוקריו יעצו לו, לאתר עדים אלה ולחקרם בעצמו, נמנע מלעשות כן מחשש שיוחשד בשיבוש מהלכי החקירה. זו, כשלעצמה, גירסה מוזרה. על כל פנים, בהיפתח פרשת הגנתו במשפט המשמעתי ניתנה לעותר, על-ידי בית הדין, הזדמנות לזמן את שני העדים האמורים, שזהותם כבר נודעה בינתים והעותר הסביר כי לא יתקשה לאתרם, כעדי הגנה מטעמו. מלכתחילה אכן נטה לעשות כן, וביקש מבית הדין לדחות את המשך הדיון, אך עד מהרה נמלך בדעתו וחזר בו מן הבקשה בנימוק כי התחיל בלימודים ולא יהיה לו זמן לזה. לנוכח עמדה זו, שנקט לפני בית הדין, שוב אין העותר יכול להישמע בטענה שמן הדין להחזיר לאחור את גלגלי החקירה.

אשר על כן, הננו מחליטים לדחות את העתירה על הסף.