בג"ץ 753/05 מכון מאדא למחקרים והוצאה לאור בע"מ נ. השר לבטחון פנים

א.העותרת 1 היא חברה, והעותר 2 הוא מנהלה. העותרים מבקשים, כי בית המשפט יורה למשיב להבטיח, כי משרדי העותרת 1 בקומה השניה בבית שברחוב הנביאים מספר 20 בירושלים, אשר נסגרו על ידי המשיב מכוח חוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (הגבלת פעילות), התשנ"ה-1994, יישארו סגורים בפיקוחו של המשיב, וכי ייאסר על כל אדם להיכנס אליהם. לחלופין מבקשים העותרים, כי אם בוטל הצו האמור, תוחזר החזקה במשרדים האמורים לידי העותרים.

ב.לרקע יצויין, כי הצו - כיום מ-5.2.05 - בדבר סגירת המשרדים והפסקת פעולות העותרת 1 ניתן בגין היותה - על פי תשובת המשיב - נציגות של הרשות הפלסטינית הפועלת בתחומי מדינת ישראל מבלי שניתן לכך היתר כנדרש בחוק. עוד יצויין, כי העתירה הנוכחית יסודה בסכסוך אזרחי בין גורמים שונים הטוענים לזכויות בנכס.

על פי המפורט בתשובת המשיבה, ב-19.6.02 פנו למשרד לבטחון פנים בני משפחת דג'אני, באמצעות עורך דין ח'מאיסי, בטענה כי הם בעלי הזכויות בנכס, זאת בהסתמך על פסק דין של בית משפט השלום בירושלים (סגן הנשיא השופט שמעוני). תחילה נתבקש סיוע המשטרה בפינוי הנכס, אך אחר כך חזר בו בא כוחה של משפחת דג'אני מבקשה זו.

לאחרונה פנה העותר 2 למשטרת ישראל, בטענה כי מספר אנשים פלשו לנכס נשוא העתירה. מספר ימים אחר כך הגיש מר עארף, המצהיר מטעם העותר, תלונה דומה. באותו יום נערך סיור על ידי המשטרה, ונמצא כי מבוצעות עבודות במקום; הפועלים מסרו, כי הדבר נעשה על פי אישורו של עורך הדין טנוס, בא כוחה של חברת "עומר אינטרנשיונל בע"מ". עורך דין טנוס נתבקש לפנות למשיב ולפרט בפניו את טענותיו באשר למעמד שולחתו בנכס, והוא טען כי שולחתו בעלת מחצית הזכויות בנכס, וכי העותרים פלשו לנכס, וכן ביקש כי המשיב יאפשר לשולחו להשכיר את הנכס. עורך הדין טנוס צירף פסק דין שניתן כנגד העותר 2, בו נצטווה לפנות את הנכס תוך שישים יום. נערכה חקירה במשטרה, בגין חשד להפרת הצו. למחרת היום פנה עורך דין טנוס למשיב, וטען כי אין לשולחתו קשר לטעמים בגינם הוצא הצו. כנמסר בהודעת המשיב, כיוון שעורך דין טנוס מסר כי שולחתו אינה הבעלים היחידי בנכס, טרם התאפשר לו לעשות שימוש בנכס האמור, והוא התבקש ליידע את המשיב מיהם יתר בעלי הנכס; זאת, אף שעל פני הדברים קיימים אליבא דמשיב טעמים חזקים להיענות לבקשתו. המשיב ציין גם, כי לא צורפו כל המשיבים הראויים לעתירה, ובפרט חברת "עומר אינטרנשיונל". בתגובה ביקשו העותרים להדגיש, בין השאר, כי העותרת היא אך שוכרת של חלק הבניין הנדון ממשפחת עארף, וכי אין העותרים צד לסכסוכים הנוגעים לבעלות בנכס.

ג.לאחר שעיינו בעתירה ובתגובות, אנו סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף. מתגובת המשיב עולה, כי העתירה מוקדמת, והיא לוקה באי מיצוי הליכים, שכן טרם התקבלה על ידי המשיב החלטה סופית, כאמור. לעניין מיצוי הליכים, ראו פסק הדין בבג"ץ 11041/03 עזיז נ' שר הבינוי והשיכון , המסביר את הטעם לדרישה זו, שבין היתר נועדה "להביא את העותר ואת הרשות לידי הידברות וניסיון מוקדם לפיתרון...". נוסיף, כי פשיטא שבית משפט זה לא יידרש לסכסוך האזרחי בין העותרים לטוענים השונים לזכויות בנכס. אין בכך כדי למנוע מן העותרים לשוב ולפנות לבית משפט זה, במידת הצורך, לאחר מיצוי ההליכים כאמור.

נוכח האמור, אין בידינו להעתר לעתירה.