בג"ץ 753/09 קרל לוי נ. שר הפנים

1.

העותרים מבקשים לקבל אשרת עולה מכח חוק השבות, התש"י-1950, בעקבות הליך גיור שעברו באנגליה. מקום מושבם של העותרים באנגליה.

2.

במענה לבקשתם, המדינה מבקשת לקיים בירור ושימוע לעותרים בתחומי מדינת ישראל, באמצעות גורם בכיר במשרד הפנים. לצורך כך, הודיע המשיב כי יעניק לעותרים אשרות תייר שיאפשרו את כניסתם לישראל לצורך עריכת השימוע. לאחר השימוע, יגבש המשיב את עמדתו בבקשת העותרים.

3.

בתגובה, טוענים העותרים כי הם מסכימים לעריכת שימוע, אולם דרישתם היא כי הוא יתקיים באנגליה, בה הם מתגוררים דרך קבע, וזאת כדי שלא להעמיס על עצמם קשיים מיותרים, כספיים ואחרים. לדבריהם, השימוע יכול להתבצע באמצעות הנציגויות של ישראל בחוץ לארץ והסוכנות היהודית, הפועלות במקום. העותרים מוסיפים כי "לרשות המשיב עומדים אמצעים מגוונים לביצוע שימוע, בין באמצעות שליחת נציג מטעמו לבריטניה, בין באמצעות Video Conference , ובין בדרך של העברת שאלות וקבלת תשובות בתצהיר." לפיכך, מבקשים העותרים כי בית המשפט יורה כי הליך השימוע יתבצע במקום מושבם של העותרים באנגליה, באחת הדרכים המוצעות.

4.

בקשת העותרים לרכישת מעמד בישראל בעקבות הליך גיור מצריכה בירור ושימוע בידי הרשות המוסמכת, שייעשו במעמד העותרים, כתנאי לגיבוש עמדת המשיב בבקשה.

כלל הוא, כי מבקש מעמד אזרחי במדינה מעמיד עצמו לבחינת הרשות המוסמכת, בתחומי אותה מדינה, ואינו דורש לגרור את הרשות אל מקום מושבו מחוץ למדינה לצורך הכרעה בבקשתו. כמו כן מקובל הוא כי הדין או נוהלי הרשות הם שקובעים את מהותם ואופיים של אמצעים שעל הרשות להפעיל לצורך בחינת בקשות למעמד אזרחי במדינה. אין אמצעים אלה

נקבעים על ידי מבקש המעמד.

דרישת העותרים כי המשיב יתאים את עצמו לנוחותם, וינהל את השימוע באמצעים חלופיים שונים במקום מושבם, היא מופרכת וחסרת כל יסוד בדין ובהליכי מינהל תקינים ומקובלים.

5.

ניתנת, אפוא, הזדמנות לעותרים להגיע לישראל ולהעמיד את עניינם לבירור ולשימוע, ולצורך כך תינתן להם אשרת תייר, כאמור בהודעת המשיב.

אם יגיעו העותרים לשימוע, תינתן למשיב שהות של

60 יום ממועד עריכתו להחליט בעניינם, ולהודיע על החלטתו לבית המשפט. אם יחליטו העותרים שלא להעמיד עצמם לשימוע בישראל, מתבקשים הם להודיע על כך לבית המשפט, ויוחלט

כיצד להמשיך את הטיפול בעתירה.