פרטי ההליך
ב
בית-המשפט העליון
רע"א
7550/01
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המ
בקשת:
אהובה וינברג ואחרים
נגד
המשיבים
:
1. יצחק ברדריאן
2. חיים קהתי
3. חיה גלמונד
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 12.7.01 בת.א. 975/95 שניתנה
על-ידי כבוד השופט י' עדיאל
בשם המבקשת: עו"ד
מירה ברנע
החלטה
המבקשים מנהלים תביעה כנגד המשיבים בבית-המשפט המחוזי בירושלים מאז שנת 1995, ובשנת 1999 הגישו בגידרה כתב-תביעה מתוקן. למעלה משנתיים לאחר-מכן, הגישו המשיבים כתב-הגנה מתוקן. עיקרו של התיקון שביקשו המשיבים לעשות בכתב-הגנתם נגע לטענה של מעשה בית-דין, שלעמדת המשיבים קם לטובתם בעקבות התדיינויות קודמות.
או אז הגישו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בקשה לסלק מתיק בית-המשפט את כתב-הגנה המתוקן שהגישו המשיבים. טענת המבקשים הייתה, כי כתב-ההגנה המתוקן הוגש באיחור רב, ללא שנתבקש היתר, חמישה ימים בלבד לפני מועד דיון שנקבע לשמיעת הוכחות. המבקשים הוסיפו, כי עתה, כאשר המשפט מצוי בעיצומו של שלב הצגת ראיות הנתבעים - לאחר שהמבקשים כבר סיימו להעיד את כל עדי התביעה מטעמם - אין קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים מתן היתר להגיש כך את כתב-ההגנה.
נוכח בקשה זו של המבקשים הגישו המשיבים בקשה להתיר להם לתקן את כתב-ההגנה וכן להאריך להם את המועד להגשת הבקשה לתיקון.
בית-המשפט המחוזי (השופט יהונתן עדיאל) נעתר לבקשת המשיבים. וכך קבע:
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, שיש להיעתר לבקש[ת המשיבים]. הטעם העיקרי לכך, לבד מעצם הרתיעה מפני מניעתו של צד לדיון להעלות טענה רלבנטית לנושא הדיון, הוא שנושא זה של קיומו של מעשה בית-דין הועלה על-ידי [המשיבים] בבקשתם לדחיית התביעה על הסף ... שהוגשה עוד ביום 28.4.96. בהחלטה ... שניתנה בבקשה זו נקבע, כי "לא יקוים דיון נפרד בבקשה לדחות על הסף והנושאים שהועלו במסגרתה ידונו במסגרת שמיעת התיק העיקרי". בנסיבות אלו, לאור קיומה של החלטה הקובעת את המחלוקת בעניין קיומו של מעשה בית דין, כמחלוקת הנופלת בגדרן של הפלוגתאות שבין הצדדים בתיק זה אשר יידונו בתיק העיקרי, ספק אם [המשיבים] כלל נזקקו לתיקון כתב ההגנה. אולם משעשו כן, ודאי שיש להתיר להם לתקנו.
בית-המשפט המחוזי הוסיף ודחה בקשה של המבקשים כי למצער יפסוק לטובתם הוצאות.
מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור. טענת המבקשים הייתה, כי החלטת בית-המשפט המחוזי גורמת להם לנזק בלתי הפיך, העולה עד כדי עיוות-דין. המבקשים הסבירו, כי כבר הציגו את ראיותיהם, ועתה קבלת כתב-ההגנה המתוקן תחייבם לקיים הליכים נוספים, לרבות אלו המתחייבים מן הצורך להגיש עדויות נוספות, ותגרום לשיבוש הדיון ולהארכתו שלא לצורך. עוד טענו המבקשים, כי לכל הפחות היה ראוי כי בית-המשפט המחוזי יפסוק לטובתם הוצאות.
יש לדחות את הבקשה.
ככלל, אין ערכאת הערעור מתערבת באופן ניהול הדיון על-ידי הערכאה הראשונה, שמוקנה לה בעניינים של סדרי-הדין שיקול-דעת לפעול להגשמת התכלית של קידום תהליך בירור המחלוקות. המקרה שבפניי, שבגידרו נעתר בית-המשפט המחוזי לבקשת המשיבים לאחר שסבר כי המחלוקת שהעלו בכתב-ההגנה המתוקן ממילא כבר עמדה עוד קודם לכן לדיון, ודאי שאינו מצדיק סטייה מכלל זה.
אשר לשאלת ההוצאות יוער, כי הגם שראוי כי בית-המשפט יעשה שימוש נרחב בכלי זה אף על-מנת לגרום לבעלי-דין להימנע מלפעול באופן שיש בו כדי לעכב את התנהלות ההליך האזרחי, לשבשה, או כדי להכביד על הצד-שכנגד, אין עילה במקרה זה להתערבות בסירובו של בית-המשפט המחוזי לפסוק הוצאות. שכן, ראשית, בית-המשפט המחוזי לא סבר שיש בבקשה שהגישו המשיבים משום הרחבה - באמצעו של המשפט - של חזית ההתדיינות; ושנית, והוא העיקר, מן הטעם שבית-המשפט המחוזי צפוי להכריע בשאלת ההוצאות בסיומו של ההליך העיקרי, שאז יעריך בית-המשפט כמכלול את אופן התנהלותו של כל אחד מן הצדדים.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ב באב תשס"ב
(31.7.02).
ש
ו פ ט ת