בג"ץ 7587-22 בג"ץ 7587-22

בתיק בג"ץ 7587/22

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 7587/22

לפני:

כבוד השופטת י' וילנר

כבוד השופט ע' גרוסקופף

כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ

העותרים:

1.עיריית קרית מוצקין

2.חיים צורי- ראש עיריית קריית מוצקין

נ ג ד

המשיבים:

1.יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-25

2.ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה- 25

3.עו"ד איתי צורף

4.שולי נאור זוארץ

5.מרכז השלטון המקומי

עתירה למתן צו על תנאי

תאריך הישיבה:

כ"ד בשבט התשפ"ג

(15.02.2023)

בשם העותרים:

עו"ד אבי גולדהמר

בשם המשיבים 2-1:

עו"ד יונתן סיטון; עו"ד אבי מיליקובסקי

בשם המשיב 3:

עו"ד איתי צורף

בשם המשיב 5:

עו"ד נועה בן אריה

פסק-דין

השופטת י' וילנר:

1.העתירה שלפנינו הוגשה נגד החלטת המשיב 1, יושב ראש ועדת הבחירות לכנסת המרכזית לכנסת ה-25 (להלן: יו"ר הוועדה) בער"מ 6/25 מיום 19.10.2022 (להלן גם: ההחלטה). במסגרת ההחלטה נקבע, כי העותר 2 (להלן: העותר) – שהיה במועד הרלוונטי ראש עיריית קרית מוצקין, היא העותרת 1 (להלן: העירייה) – אינו רשאי להסתייע במשיבה 4, עובדת העירייה, לשם תפעול דף הפייסבוק הפרטי שלו, אשר נעשה בו שימוש לתעמולת בחירות. קביעה זו מבוססת על הוראת סעיף 2א לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959, שעניינה איסור על שימוש בנכסי הציבור בקשר עם תעמולת בחירות.

2.ביום 15.2.2023 קיימנו דיון בעתירה. בשים לב לפוטנציאל השלכות הרוחב של ההכרעה בעתירה, ביקשנו מהיועצת המשפטית לממשלה בהחלטתנו שניתנה בתום הדיון לשקול להתייצב בהליך ולהביע עמדתה ביחס לסוגיה המתעוררת במסגרתו, לרבות בנוגע לאפשרות אסדרתה העתידית.

3.בהודעת עדכון שהוגשה בהמשך לכך מטעם היועצת המשפטית לממשלה (להלן גם: היועצת) הודגש כי לגישתה, ההחלטה מושא העתירה "נשענת על אדנים מוצדקים ועל מסגרת נורמטיבית ברורה". לצד זאת צוין, כי בשים לב להחלטתנו הנזכרת לעיל; להערה שנכללה בהחלטת יו"ר הוועדה מושא העתירה, שלפיה מדובר ב"סוגיה הראויה להסדרה"; וכן להמלצת מבקר המדינה, כי משרדי הפנים והמשפטים יבחנו את הסוגיה בכללותה ויפעלו למציאת פתרון מאוזן – החלו הגורמים הרלוונטיים במשרדים האמורים לגבש עמדה, בשאלת הסדרת האפשרות של ראש רשות מקומית להסתייע בעוזרו האישי לצורך תפעול דף הפייסבוק הפרטי-פוליטי שלו. עוד עדכנה היועצת, כי הסוגייה מצויה על סדר יומה של הכנסת. בהקשר זה צוין, בין היתר, כי לאחר מספר דיונים שנערכו בכנסת, הוקם צוות ממשלתי אשר הונחה להעביר את ממצאיו לוועדת הפנים של הכנסת; וכי הצעת חוק בסוגיה עתידה לעמוד לדיון במהלך כנס החורף של הכנסת.

במישור הפרטני, היועצת עדכנה כי הוועדה לבחינת השעיית ראשי רשויות בשל הגשת כתב אישום הורתה על השעיית העותר מתפקידו כראש העירייה, למשך שנה, לנוכח הגשת כתב אישום המייחס לו עבירות הנוגדות את טוהר המידות (להלן: החלטת ההשעיה).

לנוכח האמור, היועצת סבורה כי דין העתירה להידחות, שכן במישור הפרטני ­­– התשתית העובדתית שבבסיס העתירה אינה אקטואלית עוד; וברובד העקרוני – יש לאפשר את מיצוי הבחינה שמתקיימת במישור הממשלתי והפרלמנטרי.

4.העותרים טענו בתגובה כי אין לקבל את עמדת היועצת. במישור הפרטני, נטען כי העתירה עודנה אקטואלית, מכיוון שהוגשה עתירה לבית משפט זה נגד החלטת ההשעיה (בג"ץ 5007/23); וכי מכל מקום, אף דחיית העתירה הנ"ל לא תצדיק את דחיית העתירה שלפנינו. בעניין זה מדגישים העותרים, כי לא מתקיימות בענייננו ההצדקות להחלת הכלל שלפיו בית המשפט לא נדרש לעתירה תיאורטית; וכי מתקיים חריג לכלל האמור, שעניינו הליך אשר החל בסכסוך קונקרטי, והפך לתיאורטי לאחר שהושקעו בו תשומות ניכרות. עוד נטען, כי קיימת חשיבות להכרעה בסוגיה דווקא כעת, בהתחשב במועד הקבוע לבחירות ברשויות המקומיות – 31.10.2023.

5.ביום 6.8.2023 הורינו לעותרים להגיש הודעה מעדכנת לאחר מתן פסק דין בבג"ץ 5007/23; ובהמשך לכך, העותרים עדכנו כי העתירה נמחקה לבקשת העותר, ביום 23.8.2023.

6.הנה כי כן, בהינתן כי ההחלטה מושא העתירה ניתנה ביחס לעותר כראש העירייה; כי העותר הושעה מתפקיד זה; וכי נמחקה העתירה בבג"ץ 5007/23 נגד החלטת ההשעייה, העתירה שלפנינו הפכה תיאורטית.

כידוע, בית משפט זה אינו דן, ככלל, בעתירות שאינן נוגעות לסכסוך קונקרטי ועדכני (ראו, מני רבים: בג"ץ 8175/20 עיאט נ' מדינת ישראל, פס' 16 לחוות-דעתה של הנשיאה א' חיות (23.3.2022); וכן ראו פירוט בנוגע לטעמיו של הכלל: בג"ץ 5969/20 שפיר נ' הכנסת, פס' 10-3 לחוות-דעתו של השופט נ' סולברג (23.5.2021)). אמנם, לכלל זה נקבעו חריגים, שבהתקיימם עשוי בית המשפט לדון בעתירה אף אם הפכה תיאורטית. כך, למשל, כאשר מדובר בסוגיה עקרונית, אשר עלולה לחזור על עצמה ותחולתה קצרת-מועד מטבעה, באופן שמקשה, במישור המעשי, לבררה בזמן שהסכסוך הקונקרטי אקטואלי (ראו: בג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג(5) 241, 250 (1999)). אין חולק כי חריג זה אינו חל בענייננו, שכן העתירה שלפנינו הפכה תיאורטית בשל השעיית העותר מתפקידו כראש העירייה, ולא בשל טבעה קצר-המועד של הסוגיה מושא העתירה.

כזכור, העותרים טוענים כי הושקעו בהליך תשומות ניכרות, באופן שמצדיק דיון בעתירה על אף שהפכה תיאורטית. ואולם, המקרה שלפנינו אינו בא בקהל המקרים החריגים, שבהם ידון בית המשפט בעתירות תיאורטיות בשל התשומות שהושקעו בהליך. לעניין זה יצוין, כי ההליך דנן מצוי בשלב מקדמי, לפני שהוגשה עמדה מטעם היועצת המשפטית לממשלה (להבדיל, כאמור, מהודעת עדכון שהוגשה מטעמה) ולפני שניתן צו-על-תנאי (ראו והשוו: בג"ץ 1181/03 אוניברסיטת בר-אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד סד(3) 204, 233 (2011); בג"ץ 3148/18 פלוני נ' שר הפנים, פס' 13-12 (5.5.2021); עניין עיאט, בפס' 17). אף ביחס ליתר טענות העותרים, איני סבורה כי יש בהן כדי להביא את המקרה שלפנינו, ולו בקירוב, בגדר המקרים החריגים שבהם ידון בית המשפט בעתירה תיאורטית; ולעניין זה יודגש, כי בהתאם להלכה הפסוקה, אין די בכך שמתעוררת סוגיה עקרונית כדי להצדיק דיון בעתירה תיאורטית (ראו: עניין בר-אילן, בעמ' 232).

7.סוף דבר: העתירה נדחית.

בנסיבות העניין, אציע כי לא ייעשה צו להוצאות.

ש ו פ ט ת

השופט ע' גרוסקופף:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופטת ג' כנפי-שטייניץ:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

הוחלט לדחות את העתירה, כאמור בפסק דינה של השופטת י' וילנר.

אין צו להוצאות.