בג"ץ 7599/02 יוסף און נ. ביה"ד הרבני האזורי באשדוד

בפניי בקשה לחייב את העותר בהוצאות המשיבה בעתירה שבכותרת, לאחר שהעתירה נמחקה בעקבות הודעת העותר מיום 16.12.02, בה ביקש את מחיקתה. מעיון בתיק מתברר, כי העתירה מופנית נגד החלטה של בית הדין הרבני מיום 25.6.00. עוד מתברר, כי לאחר מתן ההחלטה האמורה היו התפתחויות דיוניות, אשר הובילו לכך שערעור של העותר על החלטה מיום 4.9.02, אשר ניתנה בהשלמה להחלטה מיום 25.6.00, תלוי ועומד בפניי בית הדין הרבני הגדול. במצב זה, ונוכח האפשרות כי העתירה תתייתר אם יתקבל הערעור על ידי בית הדין הרבני הגדול, נתבקשה מחיקת העתירה.

תגובת המשיבה לעתירה הוגשה ביום 4.12.02. באותו מועד, ידע העותר, אל נכון, על ההחלטה מיום 4.9.02, ועל כך שהגיש ערעור כנגדה. במצב זה, היה ביד העותר למנוע את הצורך בהוצאות מצד המשיבה, ובהכנת תגובה מטעמה. הוא לא עשה כן. בנסיבות אלה, נראה לי כי ראוי לחייב את העותר בהוצאות המשיבה בעתירה זו. אוסיף, כי לא נעלמה מעיני טענת העותר כי המשיבה היתה שותפה להסדר דיוני בבית המשפט לענייני משפחה לפיה יגיש העותר עתירה לבג"צ וההליכים בבית המשפט לענייני משפחה יעוכבו. ברם, לא ניתן לראות בהסכמה זו משום הסכמה לצידקת טענותיו של העותר, וודאי שלא הסכמה לאופן הפעולה המתואר לעיל בו נקט העותר בגדרי עתירתו.

התוצאה היא, כי יש לחייב את העותר בהוצאות המשיבה בעתירה שבכותרת, בסכום של 8,000 ₪. לסכום זה יש לצרף מע"מ כחוק וכן הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.