בג"ץ 7623/99 בן-נעים יעקב נ. מדינת ישראל

1.לפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר קיבל את ערעורה של המשיבה והורה על חילוט מלא של סכום הכסף שנתפס בחשבון הבנק של המבקש.

2.כנגד המבקש הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בנתניה, אשר בו יוחסו לו ארבעה אישומים שונים בגין מכירת סמים מסוכנים מסוג MDMA , עבירות של סחר בסם מסוכן לפי סעיפים 13 ו - 19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג - 1973 (להלן - הפקודה). לכתב האישום צורפה בקשת המשיבה להכריז על המבקש כעל סוחר סמים בהתאם לאמור בסעיפים 36א(א) ו - 36א(ב) לפקודה. המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וכן הורשע בתיק נוסף שצורף לכתב האישום הנ"ל ושענייננו החזקת סם לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיפים 7(א) ו - (ג) סיפא לפקודה. לבקשת המשיבה הכריז בית משפט השלום על המבקש כעל סוחר סמים. בית משפט השלום גזר על המבקש שנת מאסר אחת לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו, שנת מאסר על תנאי למשך שלוש שנים וחילוט של 15,000 ש"ח מתוך הסכום של כ - 76,000 ש"ח לגביו ביקשה המשיבה את החילוט. כן הוטל על המבקש צו מבחן טהור למשך שנה מיום שחרורו מן המאסר בגין הרשעתו בעבירת החזקת סם לצריכה עצמית.

3.המשיבה הגישה ערעור על קולת העונש לבית המשפט המחוזי. במועד הדיון חזרה בה המשיבה מן הערעור על קולת עונש המאסר, מאחר ובשלב זה היה המבקש משוחרר למעלה מחודשיים והמשיבה ראתה בכך שינוי נסיבות המצדיק חזרה מן הערעור. עם זאת עמדה המשיבה על ערעורה בעניין חילוט הכספים בחשבונו של המבקש. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור. מכאן הבקשה שלפני.

4.אין חולק כי טענות המבקש נשמעו כולן מפי סניגורו, וכי לא הובאו ראיות מטעמו לעניין מקור הכספים, למעט מסמך אחד שהוצג על ידי הסניגור, לפיו היה בבעלותו של אביו של המבקש רכב אותו מכר ביום 19/5/98. מסמך זה נועד לתמוך בטענה שנשמעה מפי הסניגור לפיה אביו של המבקש מכר רכב שהיה בבעלותו והפקיד את תמורתו בחשבונו של המבקש, מאחר והיה "מוגבל" בחשבונות הבנק שלו. הסניגור טען עוד כי מקורם של יתרת הכספים הוא בעבודות מזדמנות אותן ביצע המבקש ושלא דווחו לרשויות. לטענת המבקש לא רשאי היה בית המשפט המחוזי להורות על חילוט מלא של הכספים בהעדרן של ראיות באשר למקורם, בנימוק שלא הובאו ראיות לפני בית משפט השלום. לטענתו לשון הפקודה מדברת על השמעת "טענות" לעניין החילוט ולא על הבאת ראיות, ולפיכך לא היה פסול בכך שטענותיו בעניין זה נשמעו מפי סניגורו בלבד. כן הוא טוען כי אביו של המבקש לא זומן לדיון בערעור אף שהסניגור טען כי חלק מן הכספים מקורם בכספי מכירת מכוניתו, ובכך קופחו זכויותיו באופן הפוגם בשורשו של ההליך.

5.דין הבקשה להידחות. סעיף 31(6) לפקודת הסמים קובע:

"במשפט נגד אדם על עבירה לפי פקודה זו...

(6) קבע בית המשפט לפי סעיף 36א(ב) שנידון הוא סוחר סמים -

(א) כל רכוש של אדם כאמור... ייראה כרכוש של הנידון הושג בעבירה של עיסקת סמים אלא אם הוכיח הנידון אחד מאלה:

(אא) האמצעים להשגת הרכוש היו חוקיים;

...

(ב) כל רכוש שנמצא בחזקתו או בחשבונו של הנידון ייראה כרכוש שלו אלא אם כן הוכיח שהרכוש הוא של זולתו שאינו אחד האנשים המפורטים בפסקה (א)".

הנה כי כן, הפקודה קובעת חזקה הניתנת לסתירה לעניין מקור רכושו של אדם שהוכרז על פיה כסוחר סמים. על מנת לסתור חזקה זו על המבקש להביא ראיות לסתור, באופן שנקבע בפקודה ובתקנות שהותקנו לפיה. טיעוניו של סניגור אינם תחליף לראיות אלו. אשר לטענה כי קופחו זכויותיו של אבי המבקש: על פי סעיף 36ד(א) לפקודה, מי שטוען לזכות ברכוש שחולט ולא הוזמן להשמיע את טענותיו לענין צו החילוט, רשאי לבקש מאת בית המשפט שציווה על החילוט - לבטל את הצו. מכאן, ומבלי להביע כל דעה לגוף העניין, פתוחה לפני האב הדרך להשמיע את טענותיו בעניין זה לפני בית המשפט המוסמך לכך. העולה מהמקובץ הוא, שאין בפי המבקש כל טענה המצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי.

הבקשה נדחית.