בג"ץ 7647/01 דרעי יצחק נ. משרד הביטחון/ קצין התגמולים

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי סגן הנשיא י' יעקובי-שווילי) מיום 4.9.01, אשר דחה את ערעורו של המבקש על החלטת הועדה הרפואית העליונה לפי חוק הנכים תגמולים ושיקום (נוסח משולב), תשי"ט1959-.

1.המבקש נפצע במהלך שירותו הצבאי והוכר כנכה צה"ל. בהחלטתה מיום 29.9.94 קבעה הועדה הרפואית המחוזית למבקש 20% נכות זמנית בגין הרסיסים שברגלו ו10%- נכות בגין הצלקת שבאותה רגל. ועדה רפואית מחוזית מאוחרת שדנה בעניינו של המבקש קבעה כי אין לקבוע אחוזי נכות נפרדים בגין רסיסים מתכתיים המצויים ברגלו של המבקש וביטלה את אחוזי הנכות הזמנית שנקבעו בגין הרסיסים. על החלטה זו ערער המבקש בפני הועדה הרפואית העליונה. בהחלטתה מיום 22.1.01 דחתה הועדה הרפואית העליונה את ערעורו של המבקש, בקובעה כי אין לראות סימנים חיצונים נוספים בגין הרסיסים. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי.

2.בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש, בקובעו כי אין להתערב בהחלטת הועדה. בית המשפט ציין כי לכאורה צודק המבקש בטענתו כי יש לייחד לכל פגימה את אחוזי הנכות הראויים לה, ושאם אין מבחן מפורש לפגימה פלונית, יש לקבוע אחוזי נכות מתואמת. אולם דברים אלה אמורים כאשר הפגימה היא פגימה ויש הצדקה עניינית להקצות לה אחוזי נכות. נוכח קביעת הועדה הרפואית העליונה כי אין לראות סימנים חיצוניים נוספים בגין הרסיסים, קבע בית המשפט כי אין עוד הצדקה עניינית לקבוע אחוזי נכות בגין הרסיסים. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

3.המבקש טוען, כי היה על בית המשפט להחזיר את שאלת ישומו של הסעיף הנוגע לקיום הרסיסים לדיון בפני הועדה הרפואית העליונה; הרסיסים קיימים עד היום והמבקש יישא אותם עד סוף ימיו. לטענתו, יש להפריד בין פגימת הרסיסים לפגימת הצלקת, ללא קשר לשאלה הרפואית מה גובה אחוזי הנכות בפגימת הרסיסים. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, אין להתיר למבקש לערער על קביעותיה העובדתיות של הועדה הרפואיות העליונה.

4.לאחר שבחנתי את החומר שבפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. טענות המבקש אינן מעלות סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון נוסף בבית משפט זה. עיקר טענותיו של המבקש מופנה כנגד קביעתה של הועדה הרפואית שלא להעניק למבקש אחוזי נכות נפרדים בגין הרסיסים שברגלו. קביעה זו מבוססת על ממצאים עובדתיים באשר למצבו הרפואי. המדובר בשאלה שבעובדה ואין מקום להתערבותו של בית משפט זה בקביעותיה העובדתיות של הועדה הרפואית העליונה.

הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.