בג"ץ 7685/08 עימאד בשאראת נ. מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן :

העותר שבפנינו מבקש להשיג על פסק דין של בית המשפט הצבאי לערעורים (עד"י 4123/08) במסגרתו דחה זה את ערעורו של העותר על פסק דין שניתן כנגדו על ידי בית המשפט הצבאי שומרון (פ' 3118/08).

נגד העותר הוגש כתב אישום בבית המשפט הצבאי שומרון בגין עבירה של יציאה ללא היתר משטח צבאי סגור, לפי סעיף 90 לצו בדבר הוראות בטחון (יהודה ושומרון) (מספר 378), התש"ל-1970. ביום 8.7.2008 הורשע העותר על פי הודאתו (כבוד השופט סרן צ' לרנר ) ונגזר עליו עונש של שני חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו, קנס של 1,000 ש"ח וארבעה חודשי מאסר על תנאי. נוסף על כך הופעל מאסר מותנה בן שישה חודשים שעמד נגדו עקב הרשעה קודמת. נקבע כי חודש אחד מהמאסר שהופעל ירוצה בחופף למאסר שהוטל בשל הרשעה הנוכחית כך שהעותר ירצה מאסר כולל בן שבעה חודשים.

על פסק הדין הגיש העותר ערעור לבית המשפט הצבאי לערעורים. בערעור ביקש הוא לבטל את פסק דינו של בית המשפט הצבאי עקב העובדה שלא היה מיוצג בהליך שם, והודאתו לא היתה אמיתית ונגדה את טענותיו לעניין העונש בהן טען כי לא ידע כי עזב את שטח יהודה ושומרון. נוסף לכך טען העותר נגד חומרת העונש.

ביום 4.9.2008 ניתן פסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים (כבוד השופט סא"ל נ' בנישו ). בפסק הדין דחה בית המשפט את ערעורו של העותר וקבע כי בית המשפט הצבאי שומרון שמר על זכויותיו של העותר, הסביר לו את ההליך ואת כתב האישום ואף נתן לו, בשלב הטיעונים לעונש, להתייחס לעובדת היות מאסר על תנאי תלוי כנגדו. כמו כן, לאור הרשעותיו הקודמות של העותר, קבע בית המשפט כי אין זו הפעם הראשונה בה עמד הוא בפני בית משפט וברי כי ההליך המשפטי היה מוכר ונהיר לו. מכאן הסיק, כי העותר הודה על פי שיקול דעתו. בעניין העונש קבע בית המשפט הצבאי לערעורים כי לאור ההרשעות הרבות בעברו של העותר, וחזרתו על מעשיו על אף זאת, ראוי היה למצות עימו את הדין, וכי בית המשפט הצבאי שומרון נהג עימו במידת הרחמים משלא הטיל עליו עונש החורג מרמת הענישה הרגילה בגין העבירה בה הורשע ואף קבע חפיפה חלקית עם עונש המאסר על תנאי שהופעל. משכך, נדחה ערעור העותר אף בהיבט זה.

דין העתירה להידחות על הסף. הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין של בית המשפט הצבאי לערעורים. התערבותו של בית משפט זה בפסקי דין של הערכאות הצבאיות מוגבלת למקרים בהם מתגלים פגמים ממשיים מסוג חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק וכן במקרים חריגים אחרים המצדיקים הענקת סעד מן הצדק (ראו בג"ץ 10416/05 אלחרוב נ' בית המשפט הצבאי ביהודה (לא פורסם, 24.5.2007); בג"ץ 3450/06 דויב נ' המפקד הצבאי (לא פורסם, 12.2.2008)). העתירה שבפנינו אינה מעלה טעם ממן זה.

מעבר לנדרש נוסיף, כי אף לגופו של עניין נראה שדין העתירה להידחות. מהחומר המצוי בפנינו עולה כי בית המשפט הצבאי שומרון הקפיד בזכויותיו של העותר, ווידא כי הלה מבין את מהות ההליך ואף הקריא והסביר לו את כתב האישום. יתירה מכך, אין זו הפעם הראשונה שבה העותר מופיע בפני בית משפט ויש לו הרשעות בגין עבירות דומות. משכך, אין מקום לטענה כי הוא לא היה מודע לזכויותיו וכי הודה מחוסר הבנת ההליך והשלכות הודאתו ובדין קבע בית המשפט הצבאי לערעורים כי אין להתערב בפסק דינו של בית המשפט הצבאי שומרון.

אשר-על-כן, העתירה נדחית על הסף.