פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
7686/13
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט נ' סולברג
העותר:
סמיח תואבתה
נ ג ד
המשיבים:
1. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה
2. מפקד כוחות צה"ל
3. מועצת התכנון העליונה
עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים
בשם העותר:
עו"ד שאער איליא
בשם המשיבים:
עו"ד אבישי קראוס
פסק דין
השופט נ' סולברג:
עתירה למתן צו על-תנאי להורות על ביטול צו להפסקת עבודה במחצבת-אבן, ועל הסדרה תכנונית.
עיקרי העובדות והטענות
1.
העותר, תושב בית פג'אר, מחזיק בשכירות חלקת מקרקעין בנפת בית לחם, ובה מחצבה. לטענתו, פנה לקצין המטה במינהל האזרחי לעניין מסחר ותעשייה "בבקשה לאישור מחצבת אבן במקום" (סעיף 12 לעתירה). בתשובה לפנייתו, לדבריו, השיבוֹ הקמ"ט ב "מספר רב של דרישות שטרם הושלמה מטעם העותר" (סעיף 13 לעתירה). בביקור במקום שעשה פקח מטעם ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה הוחרם ציוד של העותר וניתן לו צו סופי להפסקת העבודה. לטענת העותר, הרכב הוועדה שהוציאה את הצו אינו חוקי, ולא משקף את צרכי הזמן והמקום; הוועדה חרגה מסמכותה; הוועדה אינה מאפשרת עיסוק חוקי במחצבות אבן; הצו להפסקת העבודה הוּצא בטרם מוצו אפשרויות אחרות. לפיכך עתר העותר לביטולו.
2.
המשיבים טוענים מנגד כי אין ניתן להבין מן העתירה ומצרופותיה במה דברים אמורים. החרמת הכלים נעשתה בגין ביצוע עבודות חציבה בלי היתר באדמות מדינה, ולא מחמת בינוי בלתי-חוקי, או בשל הפרת צו הפסקת עבודה. הצו שצורף לעתירה (תיק מס' ח' 514/12), הוא צו סופי להפסקת עבודה ולהריסה שהוצא כלפי הכשרת שטח וחציבה באזור חברון (צו מספר 391532), כלל לא בנפת בית לחם שם נמצאת המחצבה שמפעיל העותר. צו זה עומד במוקד עתירה אחרת שהוגשה לבית משפט זה על-ידי ב"כ העותר, והיא עדיין תלויה ועומדת (בג"ץ 7518/13 אדריס נ' ועדת המשנה לפיקוח ). באופן תמוה, על-פי הצו האמור, עניינה של העתירה דנן, לכאורה, בהכשרת שטח וחציבה באזור חברון, בבעלותו של אחר, שמיוצג גם הוא על-ידי ב"כ העותר, בעוד שעל-פי הנטען בגוף העתירה, עניינו של העותר בבינוי בלתי-חוקי, בהכשרת שטח וחציבה, בבית פג'אר שבנפת בית לחם. עתירתו של העותר דלה, ומשלא צֵרף את הצו המתאים, אם קיים כזה, לא ניתן לשייך את טענותיו לתיק פיקוח כלשהו. לטענת המשיבים, משלא עמד העותר בתנאים האלמנטריים לביסוס טענותיו, ומשלא ניתן להבין מצרופותיה של העתירה למה מכוונות טענותיו, הרי שיש לדחותה על הסף.
דיון והכרעה
3.
אכן, דין העתירה להידחות על הסף. העותר נמנע מלצרף לעתירתו את המסמכים הרלוונטיים לביסוס טענותיו. המסמכים שצורפו נוגעים לצו הריסה אחר, והעובדות הנטענות בעתירה חסרות ביסוס. לא ניתן לדון בעתירה המבוססת על תשתית עובדתית רעועה ושאינה מגובה במסמכים רלוונטיים. יפים לעניין זה דברים שנאמרו בבג"ץ 1759/94 סרוזברג נ' שר הבטחון , פ"ד נה(1) 625 (1994): "כידוע, ראשית חכמה היא, בכל עניין המובא בפני בית משפט, להניח תשתית עובדתית, ולתמוך אותה בראיות... כמו כן, מקובל להוסיף לעתירה מסמכים אחרים, ככל שהם מצויים בידי העותר או ניתנים באופן סביר להשגה על ידי העותר, לצורך ביסוס העובדות הנטענות בעתירה. והרי אלה מושכלות ראשונים. לכן, אם התשתית העובדתית של עתירה רעועה, אפשר שיהיה בכך בלבד כדי לדחות את העתירה" . כאמור, העותר לא הציג תשתית מינימלית, ולא תמך את עתירתו באסמכתאות רלוונטיות. העתקי פניותיו לקמ"ט לא צורפו; הצו הנטען לא צורף, אלא צו אחר שאינו קשור, ואין אפשרות מעשית לברר את העתירה.
4.
בנסיבות אלה, אין מנוס אלא למחוק את העתירה על הסף, וכך אני מורה.
העותר ישא בהוצאות המשיבים בסך של 3,000 ₪.
5.
בשולי הדברים, לתשומת לב ב"כ העותר: בהתבסס על האמור בתשובת המשיבים, ככל שהעותר מעוניין בשחרור כלים שנתפסו, עליו לפנות ליחידת הפיקוח בהתאם להוראות בדבר תפיסת רכוש (יהודה והשומרון), התשס"ז-2006.
ניתן
היום, י"ט בטבת התשע"ד (22.12.2013).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט