בג"ץ 7690/99 עזייה מוהלווס נ. שר הפנים

בפני בקשת המשיבים לחיוב העותרים בהוצאות במסגרת עתירה זו.

העותרים ביקשו בעתירתם כי בית המשפט יורה למשיבים "ו/או למי מהם" לבטל את סירובם לבקשת איחוד המשפחות שהגישו העותרים; להורות על רישום ילדי העותרים בתעודת הזהות של העותרת מס' 1. כמו-כן, התבקש בית המשפט להוציא מלפניו צו זמני המורה למשיבים להעניק רשיון ישיבה זמני לעותר 2, עד להחלטה סופית בעתירה.

במסגרת תגובתם המקדמית, טענו המשיבים כי העותרים הגישו בעבר עתירה זהה לזו בפני (בג"ץ 3535/99). עתירה זו נמחקה בהסכמת הצדדים. עוד טוענים המשיבים כי טענתם העיקרית של העותרים, לפיה לא נומק הסירוב לבקשת איחוד המשפחות שנתבקש על ידי העותרים, אינו נכון וכך גם הצהרתה של העותרת מס' 2 בפני חוקרי הביטוח הלאומי לפיה התגוררו העותרים בירושלים מאז נישואיהם.

המשיבים טוענים כי ראוי להשית על העותרים את הוצאותיהם בעתירה. לטענת המשיבים, בחרו העותרים להגיש עתירה חדשה זמן קצר לאחר מחיקתה של העתירה הקודמת הנזכרת, תוך הסתרת עובדת הגשת העתירה הקודמת. בכך, טוענים המשיבים, גרמו העותרים לכך כי הן הם והן בית המשפט נאלצו להיזקק פעמיים לאותו עניין.

מוסיפים המשיבים וטוענים כי למעשה, היו בידי העותרים כל הנתונים הרלבנטיים אשר הוצגו על ידי המשיבים בתגובתם המקדמית.

עם זאת, מסכימים המשיבים כי יש מקום להתחשב בכך שהעותרים הודיעו על חזרתם מעתירה זו בשלב מוקדם יחסית. אולם, לטענתם, אין בכך כדי לפטרם לחלוטין מתשלום הוצאות.

העותרים, בתגובתם, טוענים כי עובדות רבות לא היו ידועות להם, ובא כוחם בעתירה הראשונה לא הביאן לידיעתם. עוד מבקשים העותרים כי בית המשפט יגלה רחמים כלפיהם, לאור מצבם הכלכלי הקשה ולאור העובדה שכיום, לאחר פקיעת רשיון הקבע של עותרת 1 לישיבה בישראל, קלושים סיכוייהם לקיים חיי משפחה תחת קורת-גג אחת. העותרים טוענים עוד כי לא הייתה להם כל כוונה להטעות את בית המשפט או להעלים ממנו עובדות.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, סבורני כי הדין במקרה זה עם המשיבים.

אין מחלוקת על כך שעתירה זו זהה למעשה לעתירה קודמת שהוגשה על ידי העותרים במסגרת בג"ץ 3535/97 וכי העתירה האחרונה נמחקה בהסכמתם של העותרים. העותרים הטריחו, איפוא, לשווא, הן את בית המשפט והן את המשיבים, על ידי כך שגרמו להם להיזקק זאת הפעם השנייה לעניינם. אשר על כן, ראוי כי העותרים יישאו בהוצאות. אין אני מקבלת את הטענה כי העותרים לא ידעו את הנתונים הרלבנטיים לעתירה זו. עתירה זו, דומה, אם לא זהה, לעתירה בבג"ץ 3535/97. משאימתו העותרים בתצהיר בנלווה לעתירתם את אמיתות העובדות - הזהות, כולן או עיקרן - אשר היוו יסוד לשתי העתירות, אין יכולים הם להישמע בטענה כי עובדות אלה נעלמו מעיניהם.

אשר למצבם הכלכלי של העותרים, הרי שלא הובאה בפני כל ראיה שיש בה להעיד על מצב קשה, כנטען על ידם, ומכל מקום, בנסיבות העניין אין בטענה זו כדי לפטור את העותרים מתשלום ההוצאות.

יחד עם-זאת, ראוי להביא בחשבון, לעניין גובה ההוצאות שהעותרים הציעו למחוק את עתירתם בשלב מוקדם, יחסית, של הטיפול בה.

לאור כל האמור, אני מוחקת את העתירה ומחייבת את העותרים לשאת בהוצאות המשיבים בסך 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.