בג"ץ 7703/00 מדינת ישראל נ. ג'ון חרר

המשיב עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של קשר לפשע, חטיפה לשם כליאה, חטיפה לשם רצח או סחיטה, שוד, כליאת שווא, התפרצות לבית מגורים ורצח.

הערה : משעומד אדם לדין בעבירת רצח, היא העבירה האולטמטיבית בספר דיני העונשין - בייחוד כך רצח מן הסוג שהמשיב עומד לדין בגינו - ראוי לה לתביעה כי תציין אישום זה בראש האישומים; בראש האישומים ולא לאחר עבירה של התפרצות לבית מגורים או אף העבירה של כליאת שווא. שהרי ממה נפשך: אם עבירת הרצח לא נכתבה בכתב-האישום אלא לתפארת המליצה בלבד, ראוי היה לה - לה ולתביעה - כי לא תירשם כלל בכתב-האישום; ואולם אם מתכוונת התביעה ברצינות לייחס עבירת הרצח לנאשם - וחייבים אנו להניח כי אכן מתכוונת היא התביעה ברצינות למה שהיא כותבת בכתב-אישום - כי אז ראוי ונכון היה כי שעבירת הרצח תיחרת בראשן של העבירות המיוחסות לנאשם, בראשן ולא באחריתן.

2.ולענייננו: בית-משפט קמא הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, ועתה, עם תום תשעה חודשים והמשיב במעצר, מבקשת המדינה על מעצרו לתשעים ימים נוספים. נדייק: תקופה מסויימת מאז הגשת כתב-האישום הוכרז המשיב כמי שאינו כשיר לעמוד לדין - כהוראת סעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש התשנ"א1991- - וכך, למרות שעברו למעלה מתשעה חודשים מאז הוגש כתב-האישום ועד הנה, אין תשעה חודשים מסתיימים אלא בימים אלה.

3.לתמיכה בטענתה כי יש ונכון להאריך את מעצרו של המשיב, מצביעה פרקליטות המדינה על העבירות החמורות המיוחסות לו, ובעיקר על החומרה היתרה הנודעת לאותן עבירות בנסיבות העניין. כמתואר בכתב-האישום, קשר המשיב ועימו אחרים - שניים מהם עומדים איתו לדין יחדיו - לחטוף חלפן כספים פלוני, לשדוד את כספו תוך איומים ומכות, לכולאו על מנת לגנוב את מפתחות דירתו, ולפרוץ לדירה כדי לגנוב מתוכה. אמרו ועשו.

המשיב וחבריו, עקבו מספר ימים אחרי אותו חלפן - לא נעמוד על פרטי הדברים, נאמר אך זאת שהיה זה מעקב מתוכנן - ולסופו של אותו מעקב תפסו את החלפן, וכלאו אותו בארגז רכב שבו עשו שימוש. בהמשך הדרך קשרו הנאשמים את ידיו ואת רגליו של החלפן, הדביקו נייר דבק על פיו, והוסיפו וכיסו את ראשו בציפית של כרית. הנאשמים לא הסתפקו בכך, והיכו את החלפן בכל חלקי גופו, גרמו לו לדימומים ולשברים וגנבו ממנו סך של כ- 130 אלף ש"ח. במהלך הדברים התפרץ אחד הנאשמים (לא המשיב) אל דירתו של החלפן. לסופה של אותה עלילה בזויה, זה דבר כתב-האישום, השליכו הנאשמים את החלפן כשהוא כפות למיזבלה ליד תל-אביב. החלפן נפטר כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים, בהם המשיב, מעשים שגרמו לו לכשלון לב. כל המעשים כולם, כך מלמד אותנו כתב-האישום, בוצעו על דעת כל הנאשמים בצוותא חדא ובעצה אחת.

4.ליבו של הקורא יתפלץ למיקרא האמור בכתב-האישום, והרי מעשים שעשו המשיב וחבריו, כדבר כתב-האישום, מעשים נוראים הם. אומר אני דברים אלה - אומר אני ומדגיש - כי לא נמצא לי שלעת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים הועלתה טענה כי אין ראיות לכאורה להוכחת האשמה נגד המשיב. גם בדיון לפני עתה לא עלתה כל טענה שהיא בהקשר זה. הנחת היסוד לענייננו היא אפוא זו, שיש ראיות לכאורה להאשמתו של המשיב בהאשמות הנוראות המוטחות בו.

עד כאן - לעניין האשמה המועלית כנגד המשיב.

5.אין ספק כי אשמה חמורה כגון זו המועלית נגד נאשם מצדיקה לכאורה הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים. חזקת המסוכנות של אדם כמשיב, לא ניתן לסותרה בטענות בעלמא. יש צורך בראיות כבדות משקל ביותר עד שבית-משפט יורה לשחרר אדם כמשיב ממעצרו.

ואולם אין די בחומרתה של עבירה כשלעצמה, ושומה עליו על בית-משפט לבחון ולבדוק מה אירע במהלך תשעה החודשים מאז הגשת כתב-האישום לבית-המשפט. לעניין זה אין לי אלא לומר כי נתגלתה לעיניי תמונה קשה ביותר באשר לניהולו של המשפט.

6.מסתבר כי עד הנה לא הוחל כלל בשמיעת ההוכחות במשפטו של המשיב (וחבריו), למעט עדות מוקדמת שנגבתה מפי אחד משני העדים המרכזיים בתיק. קראתי בתשומת-לב את בקשתה של המדינה להארכת מעצרו של המשיב, ונמצא לי במהלך תשעה חודשים שעברו מאז הוגש כתב-האישום לבית-המשפט, התגלגל תיקו של המשיב וחבריו משופט לשופט ומהרכב להרכב, והתזכורות נאספו זו על גבי זו. רק ביום 5 באוקטובר 2000, דהיינו, לאחר עבור כשמונה חודשים מאז הוגש כתב-האישום לבית-המשפט, נמצא הרכב שהתיק נקבע לשמיעה לפניו, ובאותו מועד נקבעו שישה מועדים לשמיעת ההוכחות, בחודשים נובמבר ודצמבר.

7.אין פלא בדבר אפוא שבא-כוח המשיב קבל לפניי מרה על השיהוי האדיר שחל בתחילת שמיעתו של המשפט, בהזכירו - שמא נשכח ממני הדבר - כי חזקת החפות עומדת לו למשיב, וכי לא יעלה על הדעת שכך ינהגו בנאשם העומד לדין. המחוקק קצב תשעה חודשים למעצרו של נאשם, והגיעה העת - כך טען עורך-דין קליין - כי בית-המשפט העליון יסיק את המסקנה הנדרשת ויורה על שיחרורו של נאשם ממעצר גם אם עומד הוא לדין בעבירות חמורות כמשיב שלפנינו. כך, ורק כך, האיץ בי עורך-דין קליין, יידעו בתי-המשפט את החובה המוטלת עליהם; כך, ורק כך, לא יארעו בעתיד אירועים כאלו שאירעו בענייננו. הגיעה העת, כך טען עורך-דין קליין בהתרגשות, כי בתי-המשפט ילמדו לאכוף את החוק כדבר המחוקק, ודבר המחוקק הוא כי מעצרו של נאשם, על דרך העיקרון, ראוי לו שיסתיים לאחר תשעה חודשים. ואם כך על דרך הכלל, לא כל שכן במקרים שתשעה חודשים עלו בעשן ודבר לא נעשה.

עורך-דין קליין מבקש לחזק את טיעוניו באומרו כי המשיב לא היה אלא סרח עודף לעבריינים העיקריים - אלה הם חבריו לכתב-האישום - וגם על-כך סומך הוא בטיעונו לשחרר את המשיב ממעצר.

8.באת-כוח המדינה, עורכת-דין אתי כהנא, לא יכולה היתה כמובן לסתור את טיעונו של עורך-דין קליין ככל שנושא ניהולו של התיק נוגע בדבר. בדרך הטבע סמכה את טיעוניה על החומרה המיוחדת הנודעת לעבירות המיוחסות למשיב, ועל האכזריות היתרה שבה נעברו אותן עבירות.

9.טענותיו של עורך-דין קליין לא אוכל לדחותן בקש ולפוטרן מעליי כטענות גבבא. קראתי את בקשת המדינה, וניתנת אמת להיאמר כי השתוממתי ונתמלאתי פליאה על הדרך שבה עבר התיק הפלילי נושא הדיון משופט לשופט ומהרכב להרכב, עד שמצא מנוחתו במותב השופט בר-אופיר. התיאור שבבקשת המדינה תיאור מדכא הוא, ודומה כי אין לפרשו אלא כסימפטום לאיוש בחסר של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. ראוי כי הדברים יובאו לידיעתו של נשיא בית-המשפט העליון ושל נשיא בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. ואולם בסוף כל הסופות נותר אני עם הנתונים שבפניי, והם נתונים של עבירה קשה-מכל- קשה, עבירה שמבצעים אותה - לאחר תכנון מדוקדק - אנשים חסרי מעצורים שחיי הזולת אינם נחשבים בעיניהם. אכן כן, המשיב וחבריו - כדברו של כתב-האישום - הוכיחו עצמם כאנשים שדבר אינו עומד בפניהם להשגת מבוקשם - ולו חיי אדם הם - ואנשים מעין אלה ראוי להגן על החברה מפניהם.

10.באת-כוח המדינה טענה לפני כי בשישה המועדים הקבועים לישיבותיו של המשפט תסתיים, למיטב הבנתה של התביעה, שמיעת הראיות. על כך משיב עורך-דין קליין, כי לא זו בלבד שהמשפט לא הסתיים בשש ישיבות, אלא שהוא לא יסתיים בהארכה שניה כי תבוא, בהארכה השלישית, ואף לא בהארכה הרביעית של המעצר.

לא אוכל, כמובן, להכריע בין הניצים ביניהם; זאת אוכל לומר, שלעת הזאת אין ספק קל בדעתי כי יש להאריך את מעצרו של המשיב. מעצרו של המשיב יוארך, אמנם, אך בה-בעת גם ראוי ונכון כי ייערך גם בדק בית.

בהקשר זה אין לי להפנות אלא בקשה למותב שבראשו עומד כבוד השופט בר-אופיר, כי יעשה כמיטבו כדי להדביק את הפיגור הקשה שאירע בתחילת משפטו של המשיב וחבריו.

11.כאמור בדבריי לעיל, אני מורה כי החלטתי זו, לרבות תיק בש"פ 7703/00 - בקשת המדינה על נספחיה - יועברו לידיעתו של נשיא בית-המשפט העליון ושל נשיא בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

12.דבר אחרון: בעת הדיון על-פה (דיון שהיה ביום שישי, 27 באוקטובר), טען בא-כוח המשיב בחצי-פה כי מעצרו של המשיב נסתיים ביום האתמול, 26 באוקטובר, בעוד אשר המדינה מבקשת הארכת מעצר החל ביום 29 באוקטובר. בחצי פה אמרתי, הואיל ובא-כוח המשיב לא עמד על טענתו ולא ביקש להסיק ממנה מסקנות כלשהן. למותר לומר כי לא אכריע בשאלה זו, באשר לוחות הזמנים לא נתבררו לי לחלוטין, ומתוך שבאת-כוח המדינה הופתעה מאותה טענה, לא היתה בפיה תשובה לעניין. אם יש לו לבא-כוח המשיב טענות בנושא זה שהעלה, יעלה אותה במקום אחר. לעניין החלטתי שלהלן אין צורך שאדרש לטענה.

13.סוף דבר. אני מחליט להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק-דין במשפטו בתפ"ח 5292/99 (מחוזי, תל-אביב-יפו), לפי המוקדם. הואיל ולא הכרעתי בשאלה אימתי הסתיים (או אמור להסתיים) מעצרו של המשיב, אני מחליט להאריך את מעצרו, כבקשת המדינה, החל ביום 29 באוקטובר.

היום, כ"ח בתשרי התשס"א (27.10.2000).

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

00077030. G01