בג"ץ 7741/20הלב היהודי בראשות אלי יוסף נ. ראש הממשלה

השופט נ' סולברג :

1.

עניינה של העתירה – יצוא אמצעי לחימה מישראל לאזרבייג'ן. העותרים טוענים כי אזרבייג'ן מבצעת "מדי יום פשעי מלחמה באוכלוסייה אזרחית בנגורנו - קרבאך" , ועל כן, יש לבטל או להקפיא "את כל רשיונות היצוא לאזרביג'ן וכך למנוע את המשך האסון ההומניטרי בנגורנו - קרבאך" . עוד טוענים העותרים, כי יש לקבוע כללים ברורים שלפיהם "אין לחמש מדינה או משטר שכוחותיה מבצעים פשעים נגד האנושות, בין בזמן מלחמה ובין בזמן שלום" .

2.

לעתירה זו קדמו שתי עתירות שהגישו העותרים, אשר עסקו באותו עניין ממש, ונדחו על הסף. העתירה הראשונה – בג"ץ 6938/20 – נדחתה ביום 11.10.2020 "בהיותה כוללנית ונעדרת תשתית עובדתית בסיסית, וכן מחמת אי מיצוי הליכים" , לאחר שהעותרים לא פירטו האם הקדימו פנייה למשיבים, עובר להגשת העתירה ; העתירה השנייה – בג"ץ 7387/20 – נדחתה ביום 27.10.2020, גם זו הפעם מחמת אי מיצוי הליכים, לאור פרק הזמן הקצר שחלף מאז פניית העותרים למשיבים, ועד למועד הגשת העתירה.

3.

גם עתירה זו דינה להידחות על הסף, ממספר טעמים.

4.

ראש לכול: בעתירה לא הוזכרו, ולוּ ברמז, העתירות הקודמות שהגישו העותרים, שכאמור נדחו לאחרונה ממש על הסף. אכן, נראה כי העתירה נכתבה מנהמת ליבם של העותרים, אך אין בכך כדי לרפא פגם כה חמור בהליך. לא נוכל לנהוג בסלחנות עם התנהלות שכזו, העלולה להביא את בית המשפט לידי מכשול ותקלה. את המובן מאליו נציין – אין זה מתפקידו של בית המשפט לתור אחר קיומם של הליכים-קשורים קודמים, בעת שעתירה עדכנית מוגשת לפתחו בבקשה למתן סעד מן הצדק. התנהלות כזו מהווה חוסר ניקיון כפיים, שאין להצדיקו. מטעם זה בלבד, דין העתירה להידחות על הסף.

5.

מעבר לכך, גם עתירה זו הוגשה, זו הפעם השלישית , ללא מיצוי הליכים כנדרש. כעולה מן העתירה, פנייתם הראשונה של העותרים נעשתה ביום 14.10.2020, באמצעות דואר אלקטרוני. המשיבה 3 אישרה קבלת הפנייה; המשיבים 2-1 ביקשו כי זו תישלח אליהם שוב. ביום 2.11.2020 פנו העותרים במכתב נוסף, הפעם טרחו לשולחו גם באמצעות דואר רשום. בחלוף שבוע-ימים בלבד מאז שליחתו, הגישו את עתירתם זו. פעמים רבות אמרתי כי לשיח בין בעלי הדין, עובר להגשת עתירה, חשיבות רבה:

"לא בדקדוקי-עניות של פרוצדורה עסקינן, אלא במהות: הסדר הטוב; היעילות; החסכון במשאבים; מיקוד המחלוקת וציוני-דרך לפתרונה; הפעלת שיקול דעת מקצועי; הפריית השיח שבין האזרח לבין הרשות; כיבוד הדדי בין הרשות השופטת לבין הרשות המבצעת; כל אלה מחייבים מיצוי הליכים תחילה, וביקורת שיפוטית אחר כך" (בג"ץ 112/12 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ממשלת ישראל (24.5.2012)). בענייננו, לא קיימו העותרים חובתם זו. פנייתם הראשונה – לא התקבלה; פנייתם השנייה – נשלחה אך לפני שבוע-ימים. גם אם נניח, לטובת העותרים, כי יש לבחון את הדברים בראי פנייתם הראשונה למשיבה 3, אשר אישרה קבלתה, הרי שגם לגביה טרם חלף פרק זמן סביר (ראו: סעיף 2(א) לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958).

6.

זאת ועוד, גם עתירה זו מנוסחת באופן כוללני, והיא נעדרת תשתית עובדתית ומשפטית סדורה כנדרש, העשויה לאפשר דיון בה.

7.

לא זו אף זו; כפי שניתן להבין מהסעדים שבראש העתירה, בקשת העותרים היא בעיקרה, להורות למשיבים להקפיא את כל הרישיונות הניתנים ליצוא נשק למדינת אזרבייג'ן, מכוח הוראות חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני, התשס"ז-2007 (להלן: חוק הפיקוח ). מאחר שכך, אף לאחר מיצוי הליכים כנדרש, יעמוד לעותרים סעד חלופי בדמות הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. זאת בהתאם לקבוע בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, פרט 21(3), שלפיו, הליך שעניינו החלטה, או היעדר החלטה של רשות לפי חוק הפיקוח, נתון לסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים (ראו: בג"ץ 1294/19 אורגל נ' ראשת אגף הפיקוח על ייצוא ביטחוני (20.2.2019); בג"ץ 8408/18 ויסבין נ' ראשת אגף הפיקוח על ייצוא ביטחוני (5.3.2019)).

8.

אשר על כן, העתירה נדחית בזאת על הסף.

בנסיבות העניין, ובפרט נוכח אי-ניקיון הכפיים, ישאו העותרים בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בסך של 2,500 ₪.