פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
7745/07 - ד'
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
העותרים:
1. מיסר מוחמד יוסף טנבוז
2. המוקד להגנת הפקט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר
נ ג ד
המשיב:
מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
1.
לפני בקשה מטעם העותרים לפסיקת הוצאות. עניינה של העתירה (מיום 11.9.07) בבקשת העותרת 1 (להלן: "העותרת") לקבל היתר לבקר את בעלה, אשר במועד הגשת העתירה היה כלוא במתקן כליאה בישראל (להלן: "בקשת העותרת"). ביום 5.11.07 הונפק עבור העותרת ההיתר המבוקש, ולבקשת העותרים, החלטתי ביום 28.11.07 להורות על מחיקת העתירה. מכאן הבקשה לעניין ההוצאות.
2.
העותרים טוענים כי עתירתם הוגשה נוכח אי מענה ממושך מצד המשיב לבקשת העותרת. לטענתם, בחודש אוגוסט 2006 הגישה העותרת את בקשתה למשיב. ביום 13.6.07 פנה העותר 2 למשיב בבקשה לקבל מענה לבקשת העותרת, אולם לא זכה למענה. בשל כך הוגשה עתירה זו. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, מבדיקה שנערכה בלשכת היועץ המשפטי של המשיב, שאומתה במערכות הממוחשבות שברשות המינהל האזרחי, עולה כי העותרת לא הגישה את הבקשה האמורה לצלב האדום באוגוסט 2006, אלא שבקשתה הראשונה בעניין התקבלה במאי 2007. עוד טוען המשיב, כי עקב טעות של הצלב האדום במיקום שמה של העותרת בדיסקים שהעביר למשיב, נאלץ המשיב לבקש מהצלב האדום לתקן את טעותו, וכך אכן נעשה בחודש יוני 2007. יתר על כן, המשיב טוען כי כבר ביום 2.7.07 השיב לבקשת העותרת, ובתגובתו ביקש כי תוגש כל פנייה בנפרד וכן כי לפנייה יצורפו יפויי כוח ומסמכים רלוונטיים. לבסוף, טוען המשיב כי לא היה כל קשר בין הגשת העתירה להנפקת ההיתר לעותרת.
3.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הכללים לעניין חיוב בעל דין בהוצאות נקבעו בפסיקה (ראו בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217 (1993)). על פי כללים אלו יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה הליכים, האם היה שיהוי בהגשת העתירה, והאם עצם הגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד. אין חולק כי עתירה זו עוסקת בעניין הומניטרי המחייב מתן מענה הולם לפונים ובתוך זמן סביר. אולם, בהעדר כל אסמכתא להוכחת טענת העותרים כי בקשת העותרת הוגשה כבר באוגוסט 2006, ונוכח טענת המשיב כי בקשתה הראשונה של העותרת הוגשה רק במאי 2007, וכן טענתו כי השיב לפניית העותרת (לה צירף אסמכתא), שוכנעתי כי העותרים לא עמדו בנטל להראות כי מיצו הליכים בטרם הגישו את עתירתם. ער אני לכך שגם מחודש אוגוסט 2007, מועד בו הושלמה הבקשה, ועד לקבלת ההיתר, חלף פרק זמן נוסף, אולם אין בפרק זמן זה בנסיבות המקרה בכדי להצדיק כשלעצמו פסיקת הוצאות. אשר על כן, דין הבקשה לחיוב המשיב בהוצאות בנסיבות המקרה, להידחות.
ניתנה היום, ט' באלול תשס"ח
(9.9.2008).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם