בג"ץ 7760/10 פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

1.

העותרת והמשיב 3 נישאו בשנת 1977, אולם אינם חיים עוד יחד מאז שנת 2005. העותרת טוענת כי סבלה אלימות קשה מידו של המשיב 3, אך היא לא הגישה תביעה לגירושין. המשיב 3 הגיש בשנת 2008 תביעה לגירושין, ולאחר מכן העותרת יזמה מגוון תביעות נגד המשיב 3, הכוללות תביעות כספיות שונות וכן כתב תביעה למזונות וכתב תביעה למדור ספציפי, שהוגשו לבית הדין הרבני באשדוד.

בית הדין הרבני האזורי הנכבד דחה את התביעה למזונות וביטל צו שנתן למדור ייחודי בדירת הצדדים, וזאת עקב הצהרת העותרת כי אין היא מעוניינת בשלום בית ובחיים משותפים עם המשיב 3.

ערעור לבית הדין הרבני הגדול נדחה אף הוא. בית הדין הנכבד ציין בהחלטתו, בין היתר, כי העותרת איננה מעוניינת בשלום בית, אלא דורשת להגיע להסכם ממוני, והיא אף מעכבת את סידור הגט על מנת שההסכם ממוני יהיה נוח יותר עבורה. כן צוין כי ניסיונות שנעשו להביא את הצדדים להסכם, ובמסגרתו יתחייב המשיב 3 לסכום מזונות מסוים לאחר הגט, תוך סידור הגט מיידית – נדחה על-ידי העותרת.

2.

בעקבות החלטת בית הדין הרבני הגדול הוגשה עתירה זו, בגדרה מבקשת העותרת את ביטול ההחלטה הנ"ל, שכן היא גורסת כי אי-רצונה בשלום בית – אין בו, בנסיבות המקרה ונוכח מצבה החולני, כדי להצדיק את שלילת מזונותיה.

3.

המשיב 3, בתגובתו לעתירה, גורס כי בתי הדין הנכבדים פעלו בגדר סמכותם ופסקו כדין וכי אי-ההשלמה של העותרת עם תוצאות ההליך שהיא עצמה יזמה – איננה מהווה עילה להתערבות בית משפט זה בהליכים שהתקיימו בבתי הדין הרבניים. המשיב 3 מדגיש כי תביעתה של העותרת לבית הדין הרבני האזורי באה במסגרת מגוון נרחב של הליכים, שהעותרת פתחה בהם לאחר שהמשיב 3 הגיש את תביעת הגירושין שלו, הליכים שאחדים מהם לא נזכרו בעתירה, ובחלקם אף נמתחה ביקורת על התנהלותה הדיונית של העותרת.

4.

לאחר שעיינו בעתירה ובהחלטותיהם של בתי-הדין הרבני האזורי והגדול, הגענו למסקנה, כי דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק איננו יושב ככלל כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים, והתערבותו שמורה מכוח הוראות סעיף 15 ל חוק יסוד: השפיטה למקרים חריגים בלבד (ראו לאחרונה: בג"ץ 6591/11 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי ירושלים (לא פורסם, 13.9.2011)).

העותרת איננה מצביעה – ואיננה מתיימרת להצביע – על עילה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטות שבמוקד העתירה, בהתאם לנדרש בחוק ובפסיקה.

5.

העתירה נדחית איפוא על הסף. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.

ברי כי אין בדחיית העתירה כדי לגרוע מזכויותיה ומטענותיה של העותרת בגדרי ההליכים המשפטיים, שאותם היא מנהלת כנגד המשיב 3. כן יצוין לבסוף כי אנו תקווה שבהמשך להצעות הפשרה השונות שהועלו על ידי בתי הדין הנכבדים, ישכילו הצדדים להגיע לפתרונות מוסכמים לסיום המחלוקות ביניהם, חלף המשך ההתדיינות הממושכת ביניהם, ודאי כך בשים לב למצבה הרפואי הקשה הנטען של העותרת.