בג"ץ 7761/01 יהושוע אלקן נ. מדינת ישראל

1.זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ד' ברלינר, ז' המר וי' שטופמן) מיום 19.7.01 בע"פ 71624/00 בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בעניינו.

המבקש הורשע בבית משפט השלום בעבירה על פי סעיף 224 לחוק העונשין, תשל"ז1977- (להלן: חוק העונשין), בגין החזקה וניהול של מועדון בו התנהלו משחקים המכונים "פוקר קריבי", לאחר שנקבע שהם מהווים משחקים אסורים כהגדרתם בסעיף 224 לחוק העונשין. במשחק, שהוא משחק של קלפים, משתתפים מספר שחקנים ומולם ניצב מחלק הקלפים המכונה "דילר". מקצת הקלפים גלויים ומקצתם נסתרים. על מנת להחליף קלפים או להוסיף עליהם או אף להמשיך במשחק בשלבים מתקדמים חייב המשתתף להשקיע מכספו. הזכיה הוא פועל יוצא של טיב הקלפים שבידו, מצד אחד, ושבידי ה"דילר" - מן הצד האחר.

המבקש ערער לבית המשפט המחוזי על הרשעתו בדין, ועל חומרת העונש שנגזר עליו, וערעורו נדחה על שני ראשיו. בית המשפט המחוזי קבע, כי המשחק "פוקר קריבי" הנו משחק אסור כהגדרתו בסעיף 224 לחוק. כעת עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

2.המחלוקת שבין הצדדים הצטמצמה לשאלה האם המשחק הנו משחק אסור כהגדרתו בסעיף 224 הנ"ל. המבקש טוען כנגד קביעתן של הערכאות דלמטה, כי המשחק האמור הנו משחק אסור. לטענתו, לא יישמו בתי המשפט קמא, כנדרש, את המבחן הראוי לעניין סיווגו של משחק כ"משחק אסור". בעוד שמהות המבחן מתמצית - כך הוא מציין - בשאלה האם הגורם הדומיננטי המשפיע על סיכויי הזכייה במשחק הנו מזל או יכולת, הרי שלטענתו, דרך היישום שננקטה על ידי בית המשפט קמא משנה ממהות המבחן. לטענתו, ניתן ללמוד מבחירת בית המשפט כי משחק שאינו משחק אסור הוא אך ורק משחק, שכל כולו, תלוי ביכולת. עוד טוען המבקש, כי על פי יישומו הנכון של המבחן, כל משחק שבו סכויי הזכייה של שחקן "בעל יכולת מקסימאלית" גדולים "פי שניים לפחות" מסיכויי הזכייה של שחקן נטול יכולת, אינו משחק אסור. המבקש סבור עוד, כי טעה בית המשפט כאשר לא קיבל את המסקנות הכלולות בחוות הדעת של המומחה מטעם ההגנה, הלא הוא המומחה לסטטיסטיקה, לעניין סיכויי הזכיה במשחק, במיוחד משזו הייתה חוות הדעת היחידה שהובאה בפני בית המשפט. המומחה מטעם ההגנה קבע כי סיכויי הזכיה של השחקנים המשתתפים במשחק הם 72%. בית משפט השלום נקט בדרך חישוב לפיה עומדים הסיכויים של שעור של 46.1% ואילו המבקש סובר, כי הסיכויים עומדים על 65.6%. לתוצאות אלה הגיעו הערכאות הראשונות לאחר שמצאו שדרך החישוב של המומחה היתה מוטעית.

המבקש סבור, כאמור, כי ראוי היה להעדיף את דרך החישוב בה נקט המומחה מטעמו. בטענה זו אין כדי להועיל לו ודין הבקשה להידחות.

3.הגדרת משחק אסור, על פי סעיף 224 לחוק העונשין, דוברת ב"משחק שבו התוצאות תלויות בגורל יותר מאשר בהבנה או ביכולת, לאמור, משחק אשר בו הגורם הדומיננטי המשפיע על סיכויי הזכייה הנו פועל יוצא של מזל ולא של יכולת. השאלה אם משחק מסוים עונה על ההגדרה הזו היא, מטבע הדברים, שאלה עובדתית באופייה, וברגיל, אין זה מדרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאים שנקבעו לגביה. גם לגוף הדברים, אין להצביע על טעות במסקנת בית המשפט דלמטה, לאמור, כי גם על פי ממצאיו הראשוניים של המומחה, אין לאמץ את מסקנותיו הסופיות. טענת המבקש לגבי סיכויי הזכיה של שחקן בעל "יכולת מקסימלית" סומכת על הנחה, שלא הוכחה, באשר לעצם כישוריהם של השחקנים הממוצעים. זאת ועוד זאת: גם אם אניח כי שיעור סיכויי הזכייה במשחק הוא כפי שהמבקש סבור, לא היה בכך כדי לשנות מקביעות הערכאות הראשונות. הסיכויים לזכות במשחק, בסופו של יום, אינם קריטריון מכריע ובלעדי בקביעה האם משחק הנו משחק אסור. כך למשל, ברי כי משחק בו על השחקן לשלוף כדור בצבע שחור מתוך סל ובו 99 כדורים שחורים וכדור אחד אדום הוא משחק המבוסס כל כולו על מזל, למרות שסכויי הזכייה בו הם גבוהים.

כללו של דבר אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

אשר על כן, הבקשה נדחית.