בג"ץ 7771/01אבינועם ברילנט נ. מרכז הקואופרציה למלאכה, חרושת ושירותים ציב

1.בתאריך 19.12.94 הגיש חבר באגודה החברה ב"מרכז הקואופורציה ליצרנות, תחבורה ושירותים" (להלן: "המרכז"), תביעה נגד המערער, אף הוא חבר במרכז, במסגרת משפט החברים, לפי תקנון האגודה.

2.המערער פנה לבית המשפט המחוזי בהמרצת פתיחה 610/97 ה"פ 5792/97, בבקשה לביטול החלטתו של טריבונל המרכז. בהמשך לכך, התובענה נמחקה לבקשת המערער והתובע על סמך הסכם פשרה.

3.ביום 22.7.01 פנה המערער לבית המשפט המחוזי בהמרצת פתיחה 336/98 בבקשה לביטול החלטת הטריבונל. בקשה זו נדחתה בבית משפט קמא וביום 10.10.01 הגיש המערער הודעת ערעור.

כעת, עומדת בפני השאלה מהו הליך התקיפה של החלטת בית המשפט המחוזי. אם מדובר בהחלטה לפי חוק הבוררות (כמו, למשל, בהחלטה בבקשה לביטול פסק בורר), כי אז דרך תקיפתה היא על דרך של בקשת רשות לערער, בהתאם להוראת סעיף 38 לחוק הבוררות, התשכ"ח 1968. אם אין מדובר בהליך לפי חוק הבוררות, כי אז נתונה ההחלטה לערער בזכות, ככל פסק דין המסיים הליך.

4.נראה לי, כי המדובר בהליך אשר הוראת סעיף 38 חולשת עליו. הפירוש הננקט ביחס להוראת סעיף 38 הוא פירוש רחב, הנגזר מתכלית ההוראה, "לייעל ולהחיש את הליכי הבוררות" (ראו ע"א 4675/90 רפאלי נ' רפאלי , פ"ד מה(1) 868; ע"א 5138/98 גבאי נ' דיירי

הבית המשותף , דינים עליון, כרך נז 757; בש"א 3073/95 קונסרבטוריון "דוניה ויצמן" נ'

לביאה מייסטר , דינים עליון, כרך מא, 460). על רקע זה נפסק גם בעניין רפאלי הנ"ל, כי עתירה לסעד הצהרתי שהבורר חרג מסמכותו היא "החלטה של בית משפט מחוזי לפי חוק זה (הוא חוק הבוררות – ע.ש.)", ולפי ס' 38 לחוק היא "ניתנת לערעור ברשות לפי ס' 19(ב) לחוק בתי המשפט, התשי"ז-1957".

כך הדברים גם במקרה שבפניי. בית משפט קמא ראה בהליך שבפניו "בקשה לביטול פסק בורר" (סעיף 1 לפסק דינו), והוא קבע בפסק הדין (סעיף 2(ז)) כי: "איש מהצדדים לא חולק כי פסק הדין במהותו ובמשמעותו כלפי הצדדים הוא פסק בורר ומשום כך הוגשה הבקשה לביטולו על דרך של ביטול פסק בורר, כקבוע בחוק הבוררות". ממצא זה מהווה תשתית לדיון שבפני. בית המשפט המחוזי ראה בהחלטת הטריבונל כפסק בורר, חרף טענות המערער, לפיהן אין המדובר בפסק בורר.

מהותו של ההליך עולה גם מעיון בתובענה שהוגשה לבית משפט קמא. כותרת ההליך היא "בקשה לביטול פסק בורר". העילות עליהן נשענת התובענה הן, כל כולן, עילות מתוך חוק הבוררות, לביטול פסק בורר. כך, ארבע מעילות הביטול על בסיסן ביקש המערער, במסגרת ה"פ 610/97, ה"פ 3627/98 (וכן במסגרת תצהירו שם) לבטל את החלטת הטריבונל, הן העתק מדוייק של סעיפים קטנים (1) – (4) לסעיף 24 לחוק הבוררות, שעניינו ביטול פסק בוררות. העילה החמישית הינה פראפרזה לאמור בסעיף 24(5) לחוק הבוררות.

עוד אוסיף, כי גם על פי הפסיקה והספרות, מעמדה המשפטי של החלטה כאמור ב"משפט חברים" בין שני חברים באגודה שיתופית, הוא של פסק בורר (ראו ע"א 546/91 אגד נ' צוף , פ"ד מט(2) 92; וכן ס' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל , מהדורה שלישית מורחבת תשנ"א, בעמ' 253). במצב זה, התובענה שהוגשה לבית משפט קמא נחזתה, הן על ידי בית המשפט, הן על ידי הצד השני, והן על ידי המערער עצמו כאמור לעיל, כבקשה לביטול פסק בורר. משכך, היה על המערער להגיש בקשת רשות ערעור, ולא כפי שעשה.

5.הארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור. האם יש מקום להאריך למערער את המועד לצורך הגשת בקשת רשות לערער? מוכן אני להניח כי המערער הגיש ערעור, ולא בקשת רשות לערער, בשל טעות שטעה בדין. טעות זו, כשלעצמה, אינה עילה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער, שכן איני סבור כי בנסיבות העניין יש בדין אי בהירות ממשית, אשר עשויה להפוך את הטעות האמורה לטעות סבירה המהווה עילה לארכה (השוו: למקרה דומה, בש"א 187/02 טהלר נ' וייס (לא פורסם)). הדברים אמורים במיוחד נוכח השאיפה למצות הליכי בוררות במהירות האפשרית.

עם זאת, במקרה שבפני חברה הטעות לגורמים נוספים המצדיקים, יחדיו, מתן ארכה. ראשית, הודעת הערעור הוגשה לבית משפט זה ביום 10.10.01. מועד זה חורג ביום אחד בלבד מהמועד האחרון להגשת בקשת רשות לערער, בהתחשב בפגרת הקיץ (31.8.01 – 16.7.01) ובהתחשב בפגרת חול המועד סוכות (8.10.01 – 1.10.01).

שנית, יש להניח כי המשיב ידע על כוונת המערער להגיש ערעור, בעקבות ה"בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של מרכז הקואופרציה עד להכרעה סופית בכל ערכאות הערעור... (ההדגשה שלי – ע.ש.)", בקשה שהגיש המערער ביום 14.8.01 במסגרת בש"א 17243/01. בסעיף 10 לאותה בקשה, ציין המערער כי מבוקש לעכב את ביצוע פסק הדין "...כדי ליתן למבקש הזדמנות נאותה למצות את זכויותיו להסרת ספק, גם במרכז הקואופרציה או בכל ערכאות ערעור (ההדגשה שלי – ע.ש.), אם צריך, לגבי פסק דין זה".

במצב זה בו מצטרפים לטעות האלמנטים הנזכרים, איני סבור כי מתן ארכה פוגעת באופן ממשי באינטרס הסופיות של המשיב, ועניינו של המערער להשיג על החלטת בית משפט קמא - הוא המכריע.

סופם של דברים, הערעור יימחק. הבקשה להארכת מועד לשם הגשת בקשת רשות ערעור מתקבלת. בקשת רשות לערער תוגש תוך 15 יום ממתן החלטה זו. בנסיבות העניין, המערער ישא בהוצאות המשיב בהליך זה בסך 2,000 ₪. לסכום זה יש לצרף מע"מ כדין, והוא ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.