בג"ץ 778/12 בוריס שסטופלוב נ. שר הפנים

השופט

י' דנציגר:

לפנינו עתירה למתן צו על-תנאי המופנה למשיבים ומורה להם ליתן טעם מדוע לא יוכר העותר כזכאי לפי חוק השבות, התש"י-1950.

1.כנטען בכתב העתירה, העותר הינו יליד 28.1.1967 ומחזיק באזרחות אוקראינית. לטענתו, הוא בנו של יהודי – מר פליקס קונין. עוד נטען כי לימים עלה מר קונין לישראל והעותר אומץ באוקראינה עת היה קטין על ידי אדם אחר שאינו זכאי שבות. העותר הגיע לישראל באשרת תייר. ביום 17.5.2011, כנטען, הגיש העותר ללשכת רשות האוכלוסין בנתניה בקשה לשינוי מעמדו בישראל מתייר לעולה. העותר רואיין בלשכת הקשר אולם בקשתו נדחתה על ידי משרד הפנים. עוד נטען בעתירה כי ביום 3.7.2011 פנה העותר באמצעות בא כוחו לשר הפנים בהשגה על החלטת הסירוב ועקב כך נסוגו המשיבים מרצונם לגרשו מישראל, תוך שהעותר נדרש "להמציא פסק דין מבית משפט לענייני משפחה לגבי האבהות". עוד נטען כי העותר פנה יחד עם אביו הביולוגי לבית המשפט לענייני משפחה אשר על בסיס בדיקת רקמות קבע כי מר קונין הוא אכן אביו הביולוגי. בנוסף לכך נטען כי ביום 20.11.2011 פסק הדין הומצא ללשכת רשות האוכלוסין בנתניה וביום 22.11.2011 הומצא פסק הדין המקורי לבקשת משרד הפנים. עוד נטען כי גם ביום 28.12.2011 פנה בא כוח העותר למטה רשות האוכלוסין במשרד הפנים אך עד היום טרם התקבלה תשובה בנוגע לפנייתו. העותר טוען ש"ידוע, כי במקרים של אימוץ זכאי חוק השבות בידי נכרים נוהג משרד הפנים לגרור רגליים בניגוד לדין, ולא לקבל כל החלטה" ולכן הוא נאלץ להגיש את העתירה דנן.

2.דין העתירה להימחק על הסף. העתירה מוקדמת והעותר טרם מיצה את ההליכים המקובלים לפני המשיבים. פסק הדין הומצא למשרד הפנים כנטען בכתב העתירה לכל המוקדם ביום 20.11.2011 ומאז עברו כחודשיים בלבד. על העותר לאפשר למשיבים לבצע את מלאכתם ורק כשתבשיל העת יוכל לנקוט בהליך המשפטי המתאים. אותה "ידיעה" לה טוען העותר בדבר "גרירת רגליים" מצד משרד הפנים במקרים כגון דא אינה בגדר ידיעה שיפוטית ואין היא מבוססת. ראוי לעותר כי יתאזר בסבלנות הנדרשת לשם קבלת מענה רשמי וסופי מטעם המשיבים בתוך פרק זמן סביר.

3.אשר על כן, דין העתירה להימחק על הסף.