בג"ץ 7812/12 zarubezhdipstroy נ. מדינת ישראל -משרד החוץ

העתירה שבכותרת הוגשה ביום 29.10.2012. עניינה של העתירה בבקשת העותרת כי המשיב – משרד החוץ – יעביר למשרד הפנים חוות-דעת המאשרת כי העותרת היא חברת בנייה המבצעת פרויקט שימור בחצר סרגיי בעיר ירושלים, זאת לצורך מתן היתר שהייה והעסקה לנציג הרשמי של העותרת בישראל. לאחר הגשת העתירה היא הועברה לדיון לפני הרכב, ובהחלטה נוספת ניתן צו ארעי למניעת גירושו של הנציג מישראל. אולם, בטרם שהתקיים דיון בעתירה, ובטרם שהגיש המשיב את תגובתו, הוגשה (ביום 11.3.2013) בקשה מטעם העותרת למחיקת העתירה בשל שנתייתרה. העותרת ביקשה לחייב את המשיב בהוצאות, ואילו המשיב מצדו סבור כי דווקא העותרת צריכה לשאת בהוצאותיו.

לאחר העיון לא מצאתי מקום לפסוק הוצאות לכאן או לכאן. כאמור, הטענות המועלות בעתירה לא הגיעו לכדי ליבון, ומתגובת המשיב עולה כי מעבר לרובד המצוי בכתבי הטענות ישנו רובד נוסף הכולל מגעים דיפלומטיים שאת פרטיהם מוכן המשיב – אם תסכים לכך העותרת – לחשוף לפני בית המשפט במעמד צד אחד. איני סבור כי יש מקום או צורך, בגדרי הבקשה שלפניי, לבחון את החומר החסוי בעניין המגעים הדיפלומטיים שהתקיימו. מצד אחד, אפשר לכאורה להתרשם כי במשך תקופה לא קצרה העותרת לא קיבלה תשובות ברורות באשר לטיפול בעניינה אצל המשיב ובאשר לאופק הטיפול; מצד אחר, אין לקבוע כי הגשת העתירה היא שהביאה את המשיב להעניק את הסעד לעותרת, ויש לציין כי במכתבו של המשיב מיום 25.10.2012 (זמן קצר לפני הגשת העתירה) הובהר לעותרת כי הטיפול בנושא נעשה "בערוצים הדיפלומטיים מול שגרירות רוסיה, כמקובל".

בסיכומו של דבר, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לסיים הליך זה כשכל צד נושא בהוצאותיו.