פרטי ההליך
בבית
המשפט העליון
דנ"א
7829/02
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
העותר:
יוסף אדיב
נ ג ד
המשיב:
בשם העותר:
קצין התגמולים
עו"ד י' גליק
עתירה לקיומו של דיון נוסף
בפסק-דינו של בית-המשפט העליון ברע"א 5359/01 מיום 29.8.02 שניתן על-ידי
כב' השופטים ט' שטרסברג-כהן, י' אנגלרד וא' גרוניס
החלטה
עתירה לקיומו של דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 5359/01 יוסף אדיב נ' קצין התגמולים.
2.המבקש שירת כקצין קבע בצה"ל ובמהלך שירותו נתגלו בגופו יתר לחץ דם ומחלת עור מסוג פסוריאזיס. לטענת המבקש נגרמו מחלות אלו עקב שירותו, ועל כן פנה לקצין התגמולים כדי שיוכר כנכה צה"ל. קצין התגמולים קיבל את הבקשה לעניין מחלת הפסוריאזיס אך דחה אותה לעניין יתר לחץ הדם. המבקש ערער לוועדת ערעורים שהוקמה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959, וזו קיבלה את ערעורו וקבעה כי בנסיבות העניין מתקיים קשר סיבתי בין השירות לבין יתר לחץ הדם. קצין התגמולים ערער לבית-המשפט המחוזי וכאן נתקבל הערעור ובית-המשפט קבע כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין השירות לבין יתר לחץ הדם.
3.המבקש ביקש רשות ערעור נוסף לבית המשפט העליון, אך בית-המשפט דחה את בקשתו. ובלשונו של בית-המשפט:
דין בקשת רשות הערעור להידחות. ראשית, אין הבקשה עומדת בקריטריונים הנקוטים על ידינו למתן רשות ערעור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). העובדה שהתוצאה אליה הגיעה ערכאת הערעור שונה מזו שאליה הגיעה הועדה, אינה - כשלעצמה - עילה למתן רשות ערעור. שנית, גם לגופו של עניין לא יצאה שגגה מלפני בית משפט קמא. הנימוקים להחלטתו של בית המשפט המחוזי שפורטו לעיל, עומדים בפני הביקורת ולא מצאתי כי יש מקום להתערב בהם.
עתה מונחת לפניי בקשת המבקש כי יקויים דיון נוסף בעניינו – דיון רביעי במספר. המבקש מודע לכך שפסק דינו של בית-המשפט העליון אינו קובע "הלכה", לא להלכה ולא למעשה, ואולם משפירט בית-המשפט העליון את נימוקי הערכאה הקודמת וקבע כי אלה "עומדים בפני הביקורת" – כך טוען הוא - יש לראות באימוץ זה הלכה שיצאה מלפני בית-המשפט העליון.
דין העתירה להידחות.
4.הלכה פסוקה היא, שקביעת בית המשפט העליון כי תוצאתו ונימוקיו של בית-המשפט המחוזי מקובלות עליו, אין בה באותה קביעה - כשלעצמה - כדי ליצור הלכה עשויה לזכות מתדיין בדיון נוסף. "הלכה" לעניינו של דיון נוסף "חייבת [שתגלה] עצמה על-פני פסק-הדין. וגילוי-פנים בהקשר ענייננו פירושו הוא זה, שבית-המשפט ביקש במודע ובכוונת-מכַוון לקבוע הלכה, ולא עוד אלא שביטא את כוונתו באורח ברור ומפורש; כך, לא פחות. אימוץ החלטתו של בית-המשפט המחוזי על דרך הסתם, אין בו כדי לזכות דברי בית-משפט בתואר הלכה" (דנ"א 4804/02 בנימין
רביזדה נ' יעל גולדמן (לא פורסם); ראו עוד: דנ"א 1585/01 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ ( לא פורסם); דנ"א 904/01 סוניה עזרן נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית
(לא פורסם); דנ"א 681/02 השילוח תעופה (1984) בע"מ נ' אברהם בכר
(לא פורסם)).
5.למעלה מן הצורך אוסיף, שאפילו היה ממש בטענת המבקש לעניין אימוץ פסק הדין של בית-המשפט המחוזי, עדיין לא היה מקום לקיומו של דיון נוסף בענייננו, שכן לא מצאתי בפסק הדין – כפי שתואר בפסק דינו של בית-המשפט העליון – כל הלכה חדשה, בוודאי לא הלכה העשויה לזכות בדיון נוסף כדברו של סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], תשמ"ד-1984.
העתירה נדחית.
היום, ט"ז בכסלו תשס"ג (21.11.2002).
ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור
02078290_G03.doc
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il
לבתי המשפט אתר באינטרנט : www.court.gov.il