בבית המשפט העליון
בג"ץ
783/15
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
העותרים:
1. רן ואחנון
2. מזל ואחנון
נ
ג
ד
המשיבים:
1. משרד החקלאות
2. שר החקלאות
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותרים:
בעצמם
פסק-דין
השופטת ד' ברק-ארז
1.
העותרים הם בני זוג שעסקו במשך שנים רבות בפיטום אווזים. עתירתם נסבה על חיובם להשיב כספים שקיבלו מן המדינה על בסיס הסדרים של מתן תמיכות למגדלי אווזים אשר נדרשו להפסיק לעסוק במשלח ידם בעקבות מתן פסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 9232/01 נח נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד נז (6) 212 (2003). בפסק דין זה בוטלו התקנות שאפשרו פיטום אווזים בשל כך שעמדו בניגוד להוראות חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994. לאחר נתינתו, החליטה הממשלה על מתן מענקי סיוע לחקלאים שעסקו בפיטום אווזים ולא יכלו להמשיך בעיסוק זה.
2.
העותרת 2 (להלן: העותרת)
קיבלה , לבקשתה, דמי הסתגלות ומענק בסך כולל של 330,000 שקל, כנגד התחייבותה שלא לעסוק בגידול אווזים והצהרה כי אם תחזור לעסוק בכך תשיב למדינה את הסכומים שקיבלה בתוספת ריבית והצמדה. אף שהבקשות לדמי הסתגלות ומענק הוגשו לכאורה בשם העותרת, בפועל חתם על ההתחייבות שלא לעסוק בגידול אווזים העותר 1 (להלן: העותר ). בהמשך, לאחר שהעותר הודיע למשרד החקלאות (להלן: המשרד ) כי הוא חזר לעסוק בגידול אווזים, הגיש המשרד לבית משפט השלום בראשון לציון תביעה כנגד העותרים ובה עתר להשבת הסכומים שקיבלו. ביום 4.12.2014 קיבל בית משפט השלום את התביעה (ת"א 4218/09, סגן הנשיאה א' יקואל ) והורה לעותרים להשיב את הסכומים שקיבלו. יצוין כי בגין פעולות הכרוכות בפיטום אווזים העותר אף עמד לדין, אם כי זוכה בסופו של דבר מטעמים שאינם קשורים להליך דנן (ראו: רע"פ 2675/13 מדינת ישראל נ' וחנון (3.2.2015)).
3.
במסגרת העתירה דנן טוענים העותרים כי ההתחייבות שעליה חתמו הייתה בלתי חוקית, וכי מכל מקום אם הפרו את החוזה שנעשה עמם הרי שדיני החוזים מחייבים "השבה הדדית" במסגרתה ישיבו להם את הסכום שהפסידו כתוצאה מהפסקת העיסוק בגידול אווזים (סכום אותו הם אומדים בכ-5 מיליון שקל או לכל הפחות 1.5 מיליון שקל).
4.
דין העתירה להידחות על הסף. הסעד שאותו מבקשים העותרים הוא "צו עשה לקיום תכלית החוק ושמירה על כללי המשחק הדמוקרטיים בענייני תרופות בעת הפרת כתב התחייבות חוזה בעקבות פסיקת בית משפט השלום...". זהו סעד שאין בידו של בית משפט זה. אף בהתעלם מכלליות הסעד שהתבקש, מיותר לציין כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין של בתי משפט אזרחיים (ראו למשל: בג"ץ 10539/08 פלוני נ' ראש הוצאה לפועל טבריה , פסקה ו' (26.1.2009)). על כן, אין להידרש לטענות העותרים ככל שאלה מכוונות כנגד פסק דינו של בית משפט השלום. ניתן להוסיף, כי מכל מקום, מקומן של טענות שעילתן במשפט האזרחי, מן הסוג שמעלים העותרים, אינו בבית המשפט הגבוה לצדק, אלא במסגרת הליך אזרחי. יוזכר בהקשר זה כי העותרת אכן הגישה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תביעת פיצויים כנגד המשרד (ת"א 4444-04-12). מובן כי איננו מביעים עמדה בנוגע לטענות העותרים לגופן.
5.
סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, ט"ו בשבט התשע"ה (4.2.2015).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת