החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 7862/02 מוחמד עבדאלחלים מוחמד אלשאפעי נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבי

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · הוצאות בעתירה למתן צו הביאס קורפוסהחלטה בבקשה לחיוב בהוצאות לאחר מחיקת עתירה למתן צו הביאס קורפוס

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העתירה למתן צו הביאס קורפוס נמחקה לאחר שמקום הימצאם של העצורים נמסר לעותרים, ונותרה שאלת ההוצאות. בית המשפט קבע כי בנסיבות של מעצר ושלילת חרות, פרק זמן של ימים ספורים אינו מנע מהעותרים לזכות בהוצאות. סכום ההוצאות נקבע בהתחשב בסמיכות התשובות להגשת העתירה ובלחץ הביטחוני על המשיב.

העובדות

העותרים נעצרו על ידי מערכת הביטחון לפנות בוקר. עוד באותו יום פנה אחד מהם בשמם ובשם משפחותיהם למרכז השליטה של המשטרה הצבאית לבקשת איתור מקום הימצאם. מקום הימצאם נמסר לעותרים בימים שלאחר מכן, והעתירה הוגשה לאחר כחמישה ימים.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לחייב את המשיב בהוצאות העותרים לאחר שמקום הימצאם של העצורים נמסר להם ועתירתם נמחקה?
  2. 2.מהו הסכום הראוי של ההוצאות בנסיבות העניין?

הלכות

  1. 1

    מעצר ושלילת חרות של אדם מהווים נסיבות שבהן פרק זמן של ימים ספורים הוא משמעותי, ואין להלין על עותרים שפנו לבית המשפט לאחר מיצוי פנייה ראשונית

    ״במצב זה, שהות של חמישה או שישה ימים מהווה פרק זמן משמעותי ביותר, כך שלא ניתן להלין על העותרים שמצאו לנכון לעתור לבית המשפט״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הביאס קורפוס
  • עתירה
  • הוצאות
  • מעצר
  • מקום הימצאם

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בג"ץ

7862/02

בפני:

כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ

העותרים:

1. מוחמד

עבדאלחלים מוחמד אלשאפעי

2. ראיד עבדאלחלים מוחמד אלשאפעי

3. ראמז עבדאלחלים מוחמד אלשאפעי

4. עלי נזאר מוסטפא תאיה

5. פריד סמיר פריד אלסייד

6. מואיד אבראהים עיד עאמר

7. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר

נ ג ד

המשיב:

מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

­­

בקשה לפסיקת הוצאות

החלטה

העתירה למתן צו "הביאס קורפוס" בעניינם של שישה אנשים שנעצרו על ידי מערכת הביטחון נמחקה לאחר שמקום הימצאם נמסר לעותרים. נותרה שאלת החיוב בהוצאות בלבד.

אין מחלוקת כי המידע המתייחס לחמישה מבין העותרים נמסר לעותרים כבר ביום הגשת העתירה, ולגבי עותר נוסף נמסר המידע יום לאחר מכן. עם זאת, בנסיבות העניין כפי שאפרט, אין בעובדה זו כדי לשלול את זכותם של העותרים להוצאות:

העותרים נעצרו ביום 5.9.02 לפנות בוקר. כבר באותו יום פנה העותר 7 בשמם ובשם בני משפחותיהם למרכז השליטה של המשטרה הצבאית (משל"ט) בבקשה לאיתור מקום הימצאם. ביום 10.9.02 נענה עותר 7 כי מקום כליאתם של העותרים אינו ידוע, ביום 11.9.02 ניתנה תשובה חלקית בעניינם, ביום 12.9.02 הוגשה העתירה ומאוחר יותר באותו יום ניתנו התשובות המלאות.

אכן מדובר בטווחי זמן של ימים ספורים, אשר לגבי עניינים בעלמא היו נחשבים קצרים מכדי למצות את ההליכים. אך לא כך הדבר כשמדובר במעצרם ושלילת חרותם של אנשים: במצב זה, שהות של חמישה או שישה ימים מהווה פרק זמן משמעותי ביותר, כך שלא ניתן להלין על העותרים שמצאו לנכון לעתור לבית המשפט. אני סבורה, איפוא, כי העותרים זכאים להוצאות.

עם זאת, בנוגע לסכום ההוצאות אני מביאה בחשבון את העובדה שהתשובות המלאות ניתנו בסמוך לאחר הגשת העתירה, בלא צורך בקיום דיון בה, וכן את האילוצים הקשים בהם פועל המשל"ט בשל המציאות הבטחונית שהגבירה מאד את הלחץ עליו, כמפורט בתגובת המדינה.

בהתחשב בכל האמור לעיל אני מחייבת את המשיב לשאת בשכר טרחת העותרים ובהוצאותיהם בסכום כולל של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. סכום זה יישא ריבית והצמדה כדין מהיום עד תשלומו בפועל.

ניתנה היום, ט' בשבט תשס"ד (1.2.2004).

חגית

מאק-קלמנוביץ' שופטת

ר

ש מ ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

הלכות

  1. 1מעצר ושלילת חרות של אדם מהווים נסיבות שבהן פרק זמן של ימים ספורים הוא משמעותי, ואין להלין על עותרים שפנו לבית המשפט לאחר מיצוי פנייה ראשונית