בג"ץ 7876/05 "קרן הצדיק" ע"ש רבי אריה לוין נ. ראש הממשלה ישראל

בעתירה שבפנינו מבקשת העותרת כי נורה למשיבים להתיר למתנדבים מטעמה להיכנס לישובים ברצועת עזה ובצפון השומרון על מנת לחלק מזון ומצרכים אחרים לתושבים נזקקים הנמצאים באזורים אלה.

העותרת הינה עמותה שהוקמה לצורך חלוקת מצרכי מזון לנזקקים. בעתירה נטען כי בעקבות התקדמותו של תהליך ההתנתקות התערער לאחרונה מצבן הכלכלי של משפחות רבות בגוש קטיף ומשפחות אלה פנו לעותרת בבקשת סיוע. העותרת העבירה סיוע למשפחות בשבוע שקדם לתחילת ביצוע תכנית ההתנתקות והיא פנתה למשיב 4 על מנת שיתיר לה להיכנס לגוש קטיף גם לאחר יום הפינוי (15.8.05) על מנת להמשיך בחלוקת מצרכים. המשיב 4 דחה את בקשת העותרת. בתשובה מטעמו נאמר כי צה"ל ערוך לספק את המצרכים האמורים לכל נזקק וכי המשפחות הנזקקות מוזמנות לפנות לרשויות צה"ל ולקבל סיוע.

כנגד החלטה זו הוגשה ביום 17.8.05 העתירה שבפנינו לה נתבקשה תגובת המשיבים. התגובה הוגשה ביום 18.8.05 וממנה עולה כי הצבא נערך באופן מקיף לספק מזון ומצרכים אחרים, לרבות מוצרים בסיסיים לתינוקות, לאנשים המצויים באזור המפונה. כן נאמר בתגובה כי הערכות זו של הצבא נעשתה תוך תיאום עם נציגי התושבים באזור המפונה. בנוסף, לעותרת נמסר מספר הטלפון הסלולרי של האחראי הלוגיסטי מטעם הצבא על מנת שתוכל להעביר אליו פניות של נזקקים וכל מידע אחר הנמצא בידיה ביחס לאנשים הזקוקים לסיוע כלשהו. המשיבים ציינו בתגובתם כי גופים רבים, בעלי כוונות טובות, מגישים בימים אלה פניות לקבלת היתרי כניסה לאזור המפונה על מנת לסייע לתושבים המפונים אולם אין ניתן להיעתר לפניות אלה שכן הדבר עלול לפגוע במאמציהם של המשיבים לפינוי האזור.

לאחר שעיינו בעתירה, בתגובת המשיבים ובבקשה הדחופה שהוגשה מטעם העותרת הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערבותנו בהחלטת המשיבים. אכן, המפקד הצבאי מוסמך לאשר כניסה לשטח המפונה אולם שיקול הדעת המסור לו בענין זה הוא רחב, במיוחד לנוכח הנסיבות המיוחדות הקיימות בשטח. כניסתם של אזרחים לאזור המפונה בימים מלאי התרחשויות אלה עלולה להקשות מאוד על הגורמים הפועלים בשטח ולפגוע בפעולותיהם, על אף שבבסיס הרצון להיכנס לשטח מצויות כוונות טובות. לפיכך, החלטתו של המשיב 4 שלא לאפשר כניסה כאמור לעותרת אינה בלתי סבירה ואין אנו רואים עילה להתערבותנו בה. כמו כן, מהאמור בתגובת המשיבים נחה דעתנו כי הגורמים הפועלים בשטח ערים לצרכי התושבים וכי נעשה כל שניתן על מנת לענות על צרכים אלה. באשר לטענות הקיצוניות שהועלו בבקשת העותרת בדבר הרעבה של התושבים, לא ראינו להתייחס אליהן שכן לא מצאנו כי קיימת להן תשתית עובדתית כלשהי. אנו מניחים כי הגורמים המופקדים על כך יעשו כל שניתן כדי לברר טענות קונקרטיות שתביא בפניהם העותרת בדבר צורך בהספקת צרכים בסיסיים חיוניים.

אשר על כן, העתירה נדחית.