פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
7908/06 - ז'
בפני:
כבוד הרשם
יגאל מרזל
העותרים:
1. פוזיה סעיד מוצטפא דיאב
2. מוחמד אבראהים מוחמד דיאב
3. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר
נ ג ד
המשיב:
מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
1.
לפני בקשה לפסיקת הוצאות מטעם העותרים. עניינה של העתירה (מיום 28.09.06) בבקשת העותרים 1 ו-2, שבנם כלוא בישראל מספטמבר 2004, כי יונפק להם היתר לביקור בנם בכלא. ביום 16.11.06 הודיע המשיב לעותרים כי הונפק להם היתר לביקור בנם. בעקבות כך, ולבקשת העותרים, נמחקה העתירה ביום 05.12.06. מכאן הבקשה שלפני. אציין, כי בשל בקשות שונות למתן אורכה מטעם המשיב להגשת תגובתו לבקשה (9 במספר) חלקן מוסכם וחלקן לא מוסכם, הובא לפני ההליך להכרעה זה מקרוב.
2.
לטענת העותרים, העתירה דנן היתה עתירה חמישית בסדרת עתירות שעניינן אי מענה מ מוש ך של המשיבים לפניות תושבי השטחים, המבקשים לבקר אצל קרובי משפחתם הכלואים בישראל. לפי הנטען, התחייב המשיב למענה לפניות מסוג זה עד חודשיים וחצי מיום הפניה אולם פניתם של העותרים
זכתה למענה רק לאחר הגשת העתירה ובחלוף שנתיים ימים מהמועד בו פנו לראשונה למשיב. על יסוד האמור, ביקשו העותרים לפסוק לזכותם הוצאות העתירה שהגשתה נכפתה עליהם. המשיב ביקש להשאיר את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט. יחד עם זאת, ביקש להסב את תשומת ליבו של בית המשפט למספר עובדות ובהן, העובדה כי ביום 30.04.06 נשלח למשיב 3 מכתב מענה מטעם היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון במסגרתו ניתן לעותרים, עקב טעות, היתר לביקור בן נוסף של העותרים, בהא דיאב, שהיה אף הוא כלוא בישראל. לפי הנטען, טעות זו מקורה בעובדה שבמועדים אחרים הונפקו היתרי ביקור לאותו בן ומשכך טעה המשיב לחשוב כי פנייתם של העותרים מיום ה-27.03.06 מתייחסת אף היא אליו, ולא לאחיו. העותרים לא פנו בפנייה נוספת בה צוין דבר הטעות. בנוסף, במועד בו הונפק לעותרים היתר כאמור - לבנם האחר - לא ניתן היה להנפיק להם בכל מקרה היתר נוסף לביקור בנם עלא, נוכח קיומם של נהלים שאסרו אותה העת מתן יותר מהיתר ביקור אחד במועד נתון. עובר להגשת העתירה, כך נטען, ולא בעקבותיו, שונו הנהלים כך שניתן היה להנפיק התרים לביקור שני קרובים בישראל במקביל. לטענת המשיב, היה על העותרים לפנות אליו ולהעמידו על טעותו במטרה שיערך בירור בדבר האפשרות להנפיק היתר, והדברים נכונים ביתר שאת נוכח שינוי הנהלים. יתר על כן, היה על העותר 3, המטפל מול המשיב בעניינם של עשרות פונים, לברר את סטטוס הטיפול בבקשה להיתר לביקור, טרם הגשת העתירה. עוד מבקש המשיב להסב את תשומת לב בית המשפט למאמצים הרבים שנעשו על ידו למען שיפור סוגיית ביקורי הכלואים בישראל.
3.
לאחר עיון בחומר שהונח לפני ובטענות בעלי הדין, באתי למסקנה כי אכן דין הבקשה להתקבל. לפי הנטען, פנו העותרים למשיב, עם מעצרו של בנם בספטמבר 2004, בבקשה להיתר ביקור בכלא. במשך למעלה משנה וחצי לא זכתה פנייתם למענה. בעקבות כך פנה העותר 3 ליועץ המשפטי של המשיב בדרישה לקבל מענה לבקשת העותרים ובחלוף חצי שנה, ובאין מענה לבקשתם, הוגשה העתירה דנן. ביסוד בקשתם של העותרים עומדים טעמים הומניטאריים שלהם משקל ניכר המחייב מתן מענה הולם ובתוך זמן סביר (ראו והשוו החלטתי בבג"ץ 10428/05 חלימה ג'בר עליוה נ' מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית (לא פורסם, 16.07.06)). המשיב מעלה טענות הנוגעות לאי מיצוי הליכים טרם הגשת העתירה. עיקרן מופנה כלפי העובדה שהעותרים לא הסבו את תשומת לב המשיב לעובדה שהונפק להם היתר ביקור שלא בהתאם לבקשתם ולא ביקשו לברר את סטטוס הטיפול בבקשתם טרם הגשת העתירה. טענה זו נתקלת בקושי במצב דברים בו העותרים המתינו שנתיים ימים למענה של המשיב, זמן שעולה מעל ומעבר לסביר בנסיבות עניינם, מה גם שספק בעיני אם יש לזקוף לחובתם טעות משרדית של המשיב שעיקרה מתן היתר ביקור לבן אחר, היתר שאף הוא נתבקש. אשר על כן, ובשים לב לעמדת המשיב, ולכלל נסיבות העניין הנדון, שוכנעתי כי יש לחייב את המשיב בהוצאות העתירה. אשר לשיעור ההוצאות, הרי שבשים לב למהות העתירה והיקפה מזה, ולסיום ההליך בלא צורך בקיום דיון מזה, ישא המשיב בהוצאות העותרים בסך של 5,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין,
מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.
ניתנה היום, י"א באדר ב'
תשס"ח (18.3.2008).
יגאל מרזל
, שופט
ר ש ם