פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
7921/03
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותרים:
1. אלי לזר
2. יפה לזר
3. בבינה בולאנוס
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2. שר העבודה והרווחה
עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים
תאריך הישיבה:
כ"ב בכסלו תשס"ד (17.12.03)
בשם העותרים:
עו"ד עדנה מירב
בשם המשיבים:
עו"ד דנה מנחה
פסק-דין
השופטת ד' דורנר:
העותרים 2-1, בני-זוג קשישים וחולים, קיבלו היתר להעסיק, כמטפלת, עובדת זרה. על-יסוד היתר זה פנו הם לחברת כוח-אדם, והלה הפנתה אליהם את העותרת 3. אלא שכעבור זמן, הוחלט לבטל את ההיתר של העותרת 3, משום שההעסקה לא עמדה בנוהל שקבע משרד הפנים, ולפיו אין מתירים ליותר מבן משפחה אחד לעבוד בישראל, כעובד זר. הנוהל היה כמובן בידיעת חברת כוח-האדם אלא שהיא לא פעלה על-פיו, בהעסקת העותרת 3, שכן בת משפחה נוספת שלה נמצאת בארץ כעובדת זרה.
שלושת העותרים פנו, איפוא, לבית-משפט זה. בגדר התשובה לעתירה, שהוגשה לבית-משפט זה ביום 16.12.03, חודשים רבים לאחר הגשת העתירה, נמסר, כי הוחלט להאריך את אשרות העבודה, הן של העותרת 3 והן של בת משפחתה, וזאת למשך שנה – החל מינואר 2004 ועד לינואר 2005. המדינה סבורה כי במהלך שנה זו, השתיים תוכלנה להחליט מי מביניהן תישאר בארץ. המדינה אף הוסיפה וציינה, כי הסמכות בעניינים אלה היא בידי בית-המשפט לעניינים מנהליים.
אכן, משהוחלט על הארכת האשרה עד לשנת 2005, ברי כי, לעת הזאת, קיבלו העותרים את מבוקשם. עוד ברור כי בית-המשפט המוסמך, כאשר תתעורר שאלת הארכת האשרה, הוא בית-המשפט לעניינים מנהליים. עם זאת, רואים אנו לציין, כי תשובת המדינה לא הניחה את דעתנו. המעבידים (העותרים 2-1), הזקוקים נואשות לעזרה, קיבלו היתר כדין, נוצר קשר בינם לבין המטפלת שלהם, והשלושה לא חטאו במאומה. לפיכך, הרי שאם חברת כוח-האדם הפרה את הנוהל, על הרשות להפעיל כנגדה את הסנקציה, ולהימנע מלפגוע בקשישים.
בכפיפות לאמור לעיל, אנו דוחים את העתירה. המשיבים ישלמו לעותרים הוצאות וכן שכר-טרחת עורך-דין בסך 5,000 ש"ח.
ניתן היום, כ"ב בכסלו תשס"ד
(17.12.03).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש
ו פ ט