בג"ץ 7927/13 פלוני נ. שר הפנים

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.

עתירה זו עניינה בקשת מעמד לפי חוק השבות לעותרת 1 (להלן העותרת). אין מחלוקת כי בשלב מסוים משכבר הימים הוטבלה העותרת, בת לאם יהודיה, לנצרות והיתה מבקרת בכנסיה. לעותרת בן – העותר 2 שהגיע עתה לבגרות, ושלפי הנמסר בעתירה עבר טקס בר מצוה והוא חי כיהודי. רשות האוכלוסין וההגירה הסתייגה ממתן מעמד שבות בשל המרת הדת, בהיותה "בת דת אחרת" כסייג בחוק השבות; אך בסופו של יום, במכתב מ-18.12.14 מאת מנהלת תחום אשרות ברשות האוכלוסין וההגירה אושר לעותרת, לפנים משורת הדין רשיון ישיבה א/5 לשנתיים, ונאמר כי בתום תקופה זו תוכל לפנות לבחינה מחודשת בעניין זכאותה לפי חוק השבות "ויהא עליה להראות כי שבה ליהדות". הוצע גם מסלול נוסף, שלפיו ככל שבן העותרת יתגייס לצה"ל וישלים לפחות שנת שירות צבאי, תוכל העותרת להגיש בקשה להסדרת מעמד לפי "נוהל מתן מעמד להורים לחייל/ים".

ב.

בפני העותרת איפוא שני מסלולים העשויים להוביל לאזרחות, ואולם המסלול לפי חוק השבות מותנה בשיבה ליהדות. השאלה שעורר בא כוחה המלומד של העותרת היא כיצד נבחנת השיבה ליהדות (השיבה ליהדות הועלתה בפסיקה – בין השאר – בבג"ץ 10226/08 זבידובסקי נ' שר הפנים (2010)). בא כוח המדינה השיב בהגינותו כי הדבר לא הוגדר בשל קושי בהגדרה, והוא עשוי לכלול השתייכות לקהילה יהודית, אך לא בהכרח בכך מתמצה השיבה ליהדות.

ג.

ציינו באוזני בא כוח העותרת, כי על פני הדברים מצוי לעת הזאת נושא השיבה ליהדות בשיקול דעת קונקרטי ופרטני של הרשות, ויתכן מטעמים מעשיים שאין מקום לחדדו; לעתים חידוד יתר מאריך הליכים ויוצר שאלות שמוטב להימנע מהן. עם זאת, במבחני סבירות ושכל ישר, הדעת נותנת שככל שבוחרת העותרת במסלול שבות, עליה להראות שיבה ליהדות לא רק באי ביקור בכנסיה שעליו היא מצהירה, אלא גם בהשתייכות לקהילה יהודית באופן פעיל, כך שגורם אחראי בקהילה יוכל להצהיר בפני הרשות על פעילותה, ובכך צעד משמעותי בכיוון השיבה, ואיננו נוטעים מסמרות באשר לבדיקת הרשות בהקשר זה ומעבר לו.

ד.

בחירת המסלול איפוא בידי העותרת.

ה.

בנתון לאמור נמחקת העתירה. אין צו להוצאות.